רבי ינאי הלך בדרך וראה אדם מכובד לפניו. חשב רבי ינאי שהאיש תלמיד חכם והזמין אותו לאכול אצלו. אחרי שהאכיל והשקה אותו, שאל אותו רבי ינאי במקרא ולא ידע, במשנה ולא ידע, באגדה ולא ידע כלום. התאכזב רבי ינאי מהאורח שאכל על חשבונו וביקש ממנו להרים את הכוס ולומר אחריו: כלב אכל את פיתו של רבי ינאי!.
קם האורח, תפס את רבי ינאי וצעק: למה אתה מונע ממני את ירושתי? פעם עברתי ליד בית הספר ושמעתי התלמידים אומרים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" - התורה היא ירושה ל"קהלת יעקב" ולא ל"קהילת ינאי", ולמה אתה מונע ממני את ירושתי? קם רבי ינאי וביקש מחילה...
(ויקרא רבה ט,ג).