שמואל היה חסיד ותיק של האדמו"ר מקוצק, הוא נמנה על משפחה מכובדת וותיקה בחסידות והיה בעצמו תלמיד חכם מוכר. פעם נכנס ליחידות אצל האדמו"ר מקוצק ופרץ בבכי. הוא סיפר כי כל חייו השתנו בזמן האחרון והוא אינו יודע מה עליו לעשות.
במשך עשרים שנה הוא ישב ולמד תורה במסירות, כאשר חותנו העשיר החזיק אותו על חשבונו. אולם לפני חצי שנה, חותנו מת וכל עול העסקים נפל עליו. אכן הוא מצליח מאוד ב"ה בניהול הביזנס, אבל הוא טרוד כולו בעניני העסק ואינו מצליח ללמוד יותר מפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. כעת הוא מירר בבכי, שהוא אינו מזהה את עצמו ואת המקום אליו נפל.
הרבי הביט בו בחיוך וביטל את ההיסטריה: תראה שמואל, אמנם הפסדת את מצות לימוד תורה, אבל הרווחת הרבה מצוות אחרות. עכשיו אתה יכול לתת צדקה, להעניק הלוואות של גמילות חסד ולקיים את כל המצוות הכרוכות במסחר ביושר. מנין לך שהדבר גורם פחות נחת רוח למעלה?