הרה"ח וכו' משה סלונים: בתוקף תפקידו כמנהל ה"רשת", היה מזמין מדי ראש השנה, פקחים/מנהלים ממשרד החינוך להתארח אצלו בחג ולראות אווירה יהודית בכפר חב"ד. אולם בכל ראש השנה, כשהיה עוזב את "בית מנחם" עם האורחים, היה חולף בו צער על כך, שאינו נשאר להתפלל ערבית באריכות, כמנהג החסידים בלילה זה.
שנה אחת החליט שזהו. היתה לו שנה מתישה ובראש השנה השתא, הוא נשאר להתפלל בכוונה ובהעמקה. הוא סידר לאורחים שלו בתים אחרים בכפר והוא נשאר בבית הכנסת אחרי ערבית.
בית מנחם התרוקן, הוא פתח את הסידור והחל לחשוב על המילים, ופתאום ראה בני זוג עומדים בכניסה לבית הכנסת. הם נראו שונים בנוף הכללי והוא קם והתעניין בשלומם. הם סיפרו שעברו עם הרכב בכביש 44, בכניסה לכפר חב"ד ואמרו לעצמם, ניכנס לכפר לראות איך נראה שם ראש השנה... נו, כמובן שהוא סגר את הסידור והלך איתם הביתה.
"הבנתי, הוא סיים, שלכל יהודי יש את התפקיד שלו. יש שהתפקיד שלו הוא להתפלל ערבית באריכות, ואילו השליחות שלי היא לארח אנשים בסעודת ראש השנה"...
(הרב שניאור אשכנזי).