היה פעם יהודי עשיר ולו שני בנים בעיירה מרוחקת. אחד מהם היה עשיר אף הוא, והשני עני מרוד. פעם קיבל הבן העשיר מכתב מהאבא ובו מספר כי האח הצעיר עומד להתחתן והם רוצים לערוך לו חתונה מפוארת. האבא מבקש מבנו שיארגן את בני המשפחה שלו כראוי לחתונה וכל הוצאה כספית שיוציא לכבודו, הוא ישלם לו עד הפרוטה האחרונה. האבא הוסיף שלא ישכח להביא איתו לחתונה את אחיו השני, שגר עימו בעיירה.
הבן העשיר קיבל את המכתב ושמח מאוד. אבא מבטיח לו לשלם את כל ההוצאות שיוציא לחתונה וזו ההזדמנות להלביש את המשפחה כמו שצריך. הוא קנה שמלות יקרות לילדות, תכשיטים יוקרתיים לאישה וחליפות לבנים. גם את עצמו הלביש לעילא ולעילא, אחר כך אסף את אחיו העני ויצאו לדרך.
החתונה התקיימה בפאר גדול, ואחרי שהיא הסתיימה, הוא המתין שאבא יוציא את הצ'קים וישלם את ההוצאות. הגיע היום שבו היו אמורים לשוב הביתה, האבא נפרד ממנו ולא אמר מילה על הכסף. לא נותרה לו ברירה והוא שאל את האבא באופן מפורש, מה עם החזר הוצאות? אך האבא עשה עצמו כאילו הוא אינו מבין מה הענין. הבן הוציא את המכתב והראה לאבא כי הוא הבטיח לשלם את כל ההוצאות וכיצד הוא מתעלם מכך?
האבא לקח את המכתב והראה לו מה כתוב שם: "כל הוצאה שתוציא לכבודי, אני אשלם, אך אתה הוצאת לכבוד עצמך ולא לכבודי. שכן אם היה אכפת לך מכבודי, היית דואג גם לאחיך העני, שיבוא לבוש לחתונה כפי הראוי"...