בעיירה פשיסחה בפולין, היה צדיק שנודע בשם "היהודי הקדוש". (אבי השושלת שהפכה בהמשך לחסידות קוצק ואחר כך לחסידות גור). פעם הוא למד עם תלמידיו ושקע לתוך סוגיא עמוקה. היה שם איזה רעיון סבוך שהצריך מחשבה רבה. אחד התלמידים שהיה יתום מאביו, נזכר כי אימו ביקשה ממנו לעזור לה להוריד כמה משאות מעלית הגג, וכשראה את הרבי שקוע בשרעפיו, חשב שזאת הזדמנות לרוץ ולסייע לאמו הגלמודה, ולשוב במהירות אל הלימוד.
הוא רץ הביתה, אך האימא היתה צריכה עוד עזרה והוא התעכב למשך זמן. לפתע שם לב לשעה המאוחרת ורץ בחופזה לבית המדרש תוך שהוא מייחל כי הרבי לא יבחין בהעדרו. כשנכנס לחדר, הרים הרבי את העיניים ואמר בחרדת קודש: "אתה יודע מי מלווה אותך"?! התלמיד לא הבין מה מדובר ושתק. אך הרבי דרש לדעת מאיפה הוא חוזר. הוא סיפר כי הלך לעזור לאימו המסכנה.
"כעת אני מבין", אמר הרבי. "כשנכנסת לכאן, נכנסה איתך הנשמה של אביי האמורא. שכן אביי היה יתום מהוריו (כראשי התיבות של שמו: "אשר בך ירוחם יתום"), וכאשר עלה למעלה בסוף ימיו, ראו שקיים כל התורה, אך מצוה אחת חסרה לו: הוא לא זכה לקיים את המצוה הנשגבה של כיבוד הורים. לכן אביי קיבל על עצמו להתלוות לכל יהודי שמכבד את הוריו, וזאת תהיה השותפות שלו במצוה...