אחרי מלחמת יום הכיפורים, האווירה בארץ הייתה ירודה ומדוכדכת. התחושה הייתה שלנצח נאכל חרב ואף פעם לא היה קל לחיות כאן. האווירה הקשה התפשטה מעבר לים וחסיד עשיר בארצות הברית בשם דוד דייטש, נכנס לרבי מלובאוויטש ושאל מה ניתן לעשות למען העם היושב בציון? הרבי אמר כי יהודים בארץ צריכים פרנסה וראוי למצוא דרכים איך להקים מפעלים חזקים בארץ.
חתנו של דייטש, איש צעיר בשם מאיר זיילר, החליט לקחת על עצמו את הבקשה של הרבי. הוא עלה לקריית מלאכי והקים שם מפעל טקסטיל משגשג בשם פלוקטקס שמעניק עבודה למאות משפחות. זיילר שאף להרחיב את מעגל ההזמנות והחל להשתתף בתערוכות בדים יוקרתיות באירופה. אולם אז הוא נתקל בבעיה: התערוכות התקיימו בדרך כלל בימים רביעי עד ראשון והוא היה מוכרח לסגור את המפעל ליממה יקרה בעיצומה של התערוכה. הוא לא התלבט ושעתיים לפני שבת, היה תולה שלט קטן על הבודק'ע שלו כי המקום נסגר ליממה לרגל יום המנוחה היהודי.
פעם הוא ביקר את מזכירו של הרבי, הרב חודקוב וסיפר על הפיתרון שמצא לבעיית השבת. אחרי זמן קצר, קרא לו המזכיר ואמר כי הרבי אמר שהפיתרון צריך להיות שונה: "את השלט על השבת, לא צריך לתלות שעתיים לפני שבת. יש לקבוע אותו כבר ביום רביעי, עם פתיחת התערוכה".
קשרים
הרב שניאור אשכנזי על פניו, הייתה זו דאגה כנה לעסקים של זיילר. כשהקליינט רואה את השלט סמוך לשבת, החנות כבר סגורה וזיילר עלול לפספס אותו. אך כשהוא רואה זאת יומיים קודם, הוא יודע שעליו להקדים ולהיכנס לזיילר לפני כל המתחרים...
אך באופן מעמיק יותר, הרבי העביר מסר כביר: ה' לא שולח אדם לפריז או לרומא רק בשביל פרנסה. הוא יכול להעניק לו פרנסה גם בירושלים. ה' שולח יהודי לקצה העולם כדי להרחיב את גבולות הקדושה. בכל נקודה שיהודי נמצא, הוא שגריר של השכינה, לקשר אנשים נוספים לעבודתו יתברך.