בספרי התנ"ך יש סיפורים מדהימים ומעוררי השראה על כוח התשובה. אחד המפורסמים ביניהם הוא הסיפור על מנשה המלך (ילקוט שמעוני מלכים בסימן רמו):
הנביא מתאר אותו כאדם ש"לא היה רשע כמוהו". הוא הכניס פסל ענק לתוך בית המקדש והעמיד אותו בהיכל. כל אדם שהגיע לבית המקדש, נאלץ לראות מול העיניים את הטומאה הזאת. הוא גם שפך דם נקי לרוב והרג את ישעיהו הנביא, שהיה סבו.
סוף סוף הגיע רגע הפירעון. מנשה יצא למרד מול האשורים והם לקחו אותו בשבי. הם תכננו להמית אותו בצורה אכזרית במיוחד. הכניסו אותו לתוך חבית, נקבו בה חורים והתכוונו להכניס אותה לתוך האש וכך ימות לאט בייסורים.
מנשה התעורר בתשובה וזעק לה' בכל כוחו וביקש מחילה. הוא גם הבטיח כי אם יינצל, ישפר את מעשיו לחלוטין. מלאכי השרת ידעו כי ה' הוא 'רגיש' לזעקת התשובה ומרבה לסלוח, ולכן סגרו את חלונות הרקיע כדי שלא תישמע התפילה שלו. מה עשה ה'? חתר חתירה תחת כסא הכבוד, כדי שהתפילה שלו תישמע משם... ואכן הוא ניצל ברגע האחרון ושב לארץ ישראל. הוא שינה את דרכיו וזכה להיות האדם שמלך הכי הרבה שנים על ישראל: 55 שנה.