הרבי סיפר פעם על ילדה קטנה שחברה השפיעה עליה להדליק נר שבת. אותה ילדה גדלה במשפחה רחוקה לגמרי מתורה ומצוות, וביקשה מאמה רשות להדליק נרות. האמא לא הסכימה בשום אופן, שהרי גם האמא עצמה לא הדליקה. אבל הילדה 'נדנדה' וביקשה שבת אחרי שבת, עד שהאמא נשברה והסכימה. הילדה הדליקה נר, וביקשה מבני המשפחה שלא יזיזו את הנר ולא יכבו אותו.
אחרי כמה שבועות, הרגישו ההורים שזה לא מתאים לצפות בטלויזיה בשעה שנר שבת דולק, אז הפסיקו לצפות בטלויזיה. לאחר מכן הרגישו שזה לא מתאים לענות לטלפונים בשעה שהנר דולק, והפסיקו לענות.
לאחר מכן הרגישה האמא שלא בנוח מהעובדה שהבת מדליקה והיא לא מדליקה, ואז התחילה להדליק נרות שבת בעצמה. משהדליקה נרות, לא הרגישה בנוח להדליק אש בשבת, והתחילה להכין את האוכל מערב שבת. וכך נוצרה "תגובת שרשרת" עד שהמשפחה כולה חזרה בתשובה.
והכול התחיל מנר קטן אחד...