הרשל'ה הגיע לעיר בשעת ערב מאוחרת. הוא היה רעב ועייף וחיפש בית יהודי מכניס אורחים לקבל בו צלחת מרק חמה. הרשל'ה התעניין אצל העוברים והשבים היכן יש כאן יהודי עשיר, שאפשר לקבל אצלו סעודה טובה? "ברחוב הסמוך יש אדם עשיר", אמרו לו, "אך הוא קמצן ולא אוהב להכניס אנשים הביתה".
אבל לא איש כהרשל'ה, יוותר על צלחת מרק בשעת ערב. "תאמרו לי", הוא שאל, "מאיזה עיר הגיע הגביר הזה? היכן גרים ההורים שלו"? "מהעיר קייב", ענו לו. כעת ידע הרשל'ה היטב מה עליו לעשות. הוא דפק בדלת ביתו של הגביר והציג את עצמו כיהודי מקייב, שכן של הורי הגביר. כמובן, שהוא הוזמן אחר כבוד להצטרף לארוחת הערב המשפחתית.
הרשל'ה נטל ידיים והתחיל לאכול. אחרי כמה רגעים, אמר הגביר: "כל כך מרגש לראות יהודי מקייב, תאמר לי מה נשמע עם יצחק, המלמד האהוב שלי בתלמוד תורה"? "הוא מת", אמר הרשל'ה בצער. הגביר פלט צעקה והחל לייבב, ובינתיים הרשל'ה סיים את מנת הדגים וקירב אליו את קערת המרק. הגביר המשיך ושאל: "ומה עם שמואל, מוכר המכולת האהוב מול בית הוריי"? "אל תשאל", אמר הרשל'ה, "גם הוא מת". הגביר פלט עוד צעקה ובינתיים הרשל'ה קירב את מגש העוף. אחרי שני רגעים, הגביר שאל: "ומה עם דוד, הגבאי של בית הכנסת"? "גם הוא מת".
"מה קרה שם בקייב", התפלא הגביר, "היתה שם מגיפה נוראה?! איך כולם מתו פתאום"?!
"כשאני רעב" - אמר הרשל'ה – "כולם מתים"!