בעיירה היה איש חשוב בשם טוביה. האיש היה ה'בורר' של העיירה. בכל פעם שפרץ וויכוח בין אנשים - בני זוג, שכנים או שותפים - היו המתקוטטים עולים לביתו של טוביה והוא היה שופט ביניהם. כמובן, בני העיר חיפשו את קרבתו ואהבתו, מתוך מחשבה כי עוד יזדקקו לו.
פעם הסתכסך טוביה עם מישהו והלה הלשין עליו למלך. המלך כעס על המוסד שהקים טוביה לעצמו והורה להביא אותו לפניו. הגזירה נודעה לטוביה מבעוד מועד והוא הקדים לברוח מביתו. כשהוא יצא מהעיר, הגיע אל הנהר והיה צריך לעבור אותו לגדה השנייה. הבעיה הייתה שהוא היה איש שמן וגדול ולא ידע לשחות. הוא ראה לפניו מלח וותיק והוא ביקש ממנו לשאת אותו על הגב אל הגדה השנייה. המלח היה אדם צנום, אבל הוא אזר כוחות וסחב את טוביה על גבו את הנהר.
רגע לפני שהגיעו אל הגדה השנייה, לחש לו טוביה באוזן: "לעולם לא אשכח מה שעשית עבורי וכשאחזור אל עוצמתי, אשיב לך כגמולך הטוב". המלח התבלבל ולא הבין מה זה "כשאחזור לעוצמתי"? ומה קורה עכשיו? טוביה הסביר במהירות כי עכשיו הוא בורח מהמלך, אבל כשהגזירה תחלוף, הוא יחזור לתפקידו הרם. המלח שמע את זה והפיל את טוביה אל תוך המים והוא טבע.
שאלו את המלח, למה הפלת אותו? הרי עוד רגע הייתם מגיעים אל הגדה השנייה וחייו היו ניצלים? הסביר המלח: "לא הפלתי אותו, פשוט איבדתי את הכוח לשאת אותו. העניין הוא כזה: בדרך הטבע, אני לא יכול לשאת את טוביה על הגב. הוא איש גדול וכבד ממני. אלא שהשמחה והאושר על כך שאני עושה לו טובה גורלית, מילאו אותו כוחות אדירים שלא ידעתי שקיימים בי. אבל כששמעתי שאני סוחב על הגב 'סוס מת', איבדתי את הכוחות האדירים הללו והוא נפל ממני"...