סיפור זה סופר ע"י כ"ק אדמו"ר (ראה להלן ב'ביאורים'). הבאנו כאן מה שנראה כמקור הסיפור הוא בבוצינא דנהורא (לבוב, תרמ"ד) / בהוצאה החדשה עמ' קכה
יחיאל מיכל [נכד ר' ברוך ממעזיבוז] כשהיה ילד קטן היה משחק את עצמו במחבאים עם ילד אחר, והחביא את עצמו הרב הנ"ל [יחיאל מיכל] ושהה במחבוא זמן רב בסוברו שהילד מחפשו ולא יכול למצאו, אך בראותו ששהה ביותר יצא מהמחבא ולא מצא את הילד בבית, והרגיש שלא חפשו מתחילה, ורץ לחדר זקינו בבכי וקובלנא על הילד שלא רצפה לחפשו. אז זלגו עיני הרב קלוח דמעות ואמר הקב"ה אומר גם כן כך, אני אסתיר את עצמי במחבאים, ואין מי מחפש אותי.
קשרים
- כל הלבושים, גם הלבושים המעלימים לגמרי – כוונתם היא בשביל הגילוי... וכמו בסיפור הנ"ל. וכן הוא בנוגע לההעלם וההסתר שהקב"ה מסתיר את עצמו – שהכוונה בזה היא כדי שיחפשו אחריו, ולכן, כאשר מחפשים את הקב"ה אע"פ שהוא מסתתר – הרי זה ענין פנימי כו'; משא"כ כאשר אין מחפשים כלל – הרי זה לגמרי היפך הכוונה. (ע"פ ליל שמח"ת תשט"ו - הובא להלן)
- הדבר נכון גם בחיפוש אחר האלוקות שנמצא בתוכנו: וכמו שרואים בנוגע ל'אטאם, שקורטוב אחד יכול להרוס ישוב שלם. והרי מרובה מדה טובה הרי עאכו"כ בהנוגע לקורטוב אחד של אלקות הנמצא בכאו"א מבני ובנות ישראל. אלא שכמו בדוגמא הנ"ל צריך זעזוע - א טרייסל - לגלות הכחות הנעלמים. וכן בהנוגע לרוחניות ואפילו לאלקות שהוא נמצא בהעלם והסתר בעולם כדי שיחפשו אחריו, וכידוע בפירוש הכתוב בן חכם ישמח אב, אשר האב מתחבא מהבן בכדי שיחפשנו, וכמו בסיפור הנ"ל. וככה, להבדיל הבדלות אין קץ, בנמשל. (ע"פ אגרת י"ד שבט תשי"ד - הובא להלן)
- ראה גם ניגון וביאורו: אכן אתה א-ל מסתתר.
- הקשר לפורים:
- בשמה של המגילה - מגילת אסתר - מודגש הענין דהעלם והסתר, כמארז"ל, אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ועד כדי כך שבכל המגילה לא נזכר אפילו שם א' משמותיו של הקב"ה. והתחלת המגילה הוא "ויהי בימי אחשורוש", מלך גוי, מלך פרס, הנקרא אחשורוש על שם שהושחרו פניהם של ישראל בימיו. ודוקא אז מתגלית מעלת עבודת של ישראל בכח עצמם, קיימו מה שקבלו כבר, שהי' מסירת נפש בכל ישראל מעצמם שלא ע"י התעוררות מלמעלה, ונהפוך הוא וכו' (ע"פ סה"ש תש"נ עמ' 348 עיי"ש). דוקא מצד הירידה וההעלם וההסתר נתגלה אצל בנ"י התוקף דמסירות נפש שמצד העצם, ונעשה הקיום דמתן תורה בכח עצמם (ע"פ שיחת ויק"פ תשמ"ח).
- בימי אחשורוש, נוסף על ההעלם והסתר דגלות בכלל, היה ההעלם וההסתר עוד יותר, הסתר כפול, וכדאיתא בגמרא אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר, וכתורת הבעש"ט דפירוש הסתר אסתיר (שתי פעמים) שההסתר עצמו מוסתר. (ע"פ סה"מ מלוקט ד' עמ' קפג)
- הסתר זה מקורו בתורה (אסתר מן התורה) ורצונו יתברך (ואנכי הסתר אסתיר) בכדי שישראל על ידי עבודתם יבטלו את ההסתר ויגאלו את העולם. ועל ידי ידיעה זו גופא בכחו להפוך את העלם העולם מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא. (ע"פ שיחת מוצ"ש בלק תשל"ט)
- וכל הנ"ל היה ע"י מרדכי היהודי, וכן ע"י המרדכי בדורנו - ראה המרדכי של דורינו - הטנק והתמונה של הרבי (פנימי).
ביאורים
שיחת ליל שמחת תורה תשט"ו
תורת מנחם עמ' 49 ואילך
כל הלבושים, גם הלבושים המעלימים לגמרי – כוונתם היא בשביל הגילוי.
וכפי שמצינו בענין זה משל מא' הצדיקים ("אַ גוטן אידן"), מילדים ששיחקו ב"מחבואים", שא' מתחבא כדי שחבירו יחפש אחריו. פעם התחבא א' הילדים, וחבירו – במקום לחפשו, הסתלק לגמרי. פרץ הילד המתחבא בבכי מר: הוא מתחבא, ואף אחד אינו מחפש אחריו!...
וכן הוא בנוגע לההעלם וההסתר שהקב"ה מסתיר את עצמו – שהכוונה בזה היא כדי שיחפשו אחריו, ולכן, כאשר מחפשים את הקב"ה אע"פ שהוא מסתתר – הרי זה ענין פנימי כו'; משא"כ כאשר אין מחפשים כלל – הרי זה לגמרי היפך הכוונה.
אמנם, גם כאשר האדם מחפש את הקב"ה, ומסיר את הלבושים המעלימים – יש בזה כמה מדריגות, כדלהלן.
ויובן ע"פ משל:
כאשר אדם בא אל המלך – צריך לעבור תחילה דרך חצר המלך, ואח"כ נכנס להדירה ועובר בהחדרים ורואה את כל השרים כו', ורק אח"כ מגיע הוא אל המלך עצמו.
אמנם, מצד גודל ההתפעלות שמתפעל בהיותו בחצר המלך – עלול האדם לשקוע לחלוטין ("פאַרטרונקען ווערן") בהתפעלות זו, ולא להמשיך הלאה.
וישנו מי שאינו מסתפק בכל הגילויים שרואה בחצר המלך, וממשיך ללכת הלאה, אבל, בהכנסו פנימה יותר – מתפעל גם הוא, ואינו ממשיך הלאה. ובזה ישנם כמה וכמה מדריגות, והצד השוה שבהם – שכולם נעצרים במקום מסויים, ואינם מגיעים אל המלך עצמו.
אך, ישנו אדם – חכם גדול ביותר, או בן המלך – שמצד העצם שלו קשור הוא עם עצם המלך, והוא אינו מסתפק בגילויים, איזה שיהיו. את שכלו ומדותיו – משאיר הוא אמנם בא' המקומות הקודמים, אבל הוא עצמו, מצד העצם שלו – נמשך הוא אל עצם המלך.
וככל הדברים האלה יש גם בעבודת ה':
ישנו מי שבשעה שמתבונן בגדולת הוי', "מה גדלו מעשיך" ו"מה רבו מעשיך", יוצא הוא אמנם עי"ז מלבושי הטבע המסתירים לגמרי, ועומד בתנועה של קירוב לאלקות, אבל, מצד גודל ההתפעלות שמתפעל מגדולת הוי' שבהתהוות העולם – נעצר הוא במדריגה זו, ואינו ממשיך למעלה יותר. והיינו, לפי שעבודתו היא רק מצד בחי' נר"נ, שהם כחות פנימיים.
וישנו מי שעבודתו היא מצד מקיף דחי', ולכן אין הוא נעצר בהתבוננות בדרגת האלקות שבהתלבשות בעולמות, אלא עולה למעלה יותר ומתבונן בהפלאת הא"ס שלמעלה מעולמות; אלא, שבמדריגה זו, נעצר גם הוא, ואינו ממשיך למעלה יותר.
וישנה עבודה נעלית יותר – העבודה שמצד מקיף דיחידה, שהיא "חבוקה ודבוקה בך", בדוגמת בן לאביו, שמצד בחינה זו אינו נעצר ואינו מסתפק בגילויים, איזה שיהיו, אלא נמשך להעצמות. וכמאמר אדמו"ר הזקן: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דאיין ג"ע, איך וויל ניט דאיין עוה"ב כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין".
אגרת קודש על הנ"ל
אגרות קודש חלק ח' אגרת ב'תיא
ב"ה, י"ד שבט, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מוה"ר יצחק זלמן שי'
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת הפ"נ שלו... והשי"ת יצליחו שמגרעין קטן זה יצמחו גידולים גדולים ונפלאים.
ומ"ש הנני קטן, אין כוונתי לכמות, כי הרי רואים במוחש אפילו בעולם החומרי שאין הכמות נוגע כ"כ אלא האיכות, שזהו אחת ההוראות מהתגליות האחרונות בנוגע ל'אטאם, שקורטוב אחד יכול להרוס ישוב שלם. והרי מרובה מדה טובה ממדת כו' הרי עאכו"כ בהנוגע לכח של בן אדם הצפון בגשמיות של אדם פשוט ושלא בערך כערך הגבול לגבי בלי גבול הצפון בקורטוב אחד של רוחניות ומי יאמר בקורטוב אחד של אלקות הנמצא בכאו"א מבני ובנות ישראל.
אלא שכמו בדוגמא הנ"ל צריך זעזוע - א טרייסל - לגלות הכחות הנעלמים, הנה כן בהנוגע לרוחניות ואפילו לאלקות שהוא נמצא בהעלם והסתר בעולם כדי שיחפשו אחריו, וכידוע בפירוש הכתוב בן חכם ישמח אב, אשר האב מתחבא מהבן בכדי שיחפשנו, וידוע ג"כ המסופר ע"ד אחד מגדולי ישראל שראה איך שנכדו משחק עם ילדים בני גילו במחבואות, וכשנכדו התחבא והילד השני הלך לעסקו, התחיל הנכד לבכות שהתחבא הוא ואין מחפש אותו. וככה, להבדיל הבדלות אין קץ, בנמשל, כמובן.
ואחריות כ"א מדורנו זה עוד גדולה יותר כיון שכבר אין צריך לחפש ורק לפרסם את הנמצא אשר אז רואים אלקות במוחש, ובפרט תלמיד כ"ק מו"ח אדמו"ר ההולכים באורחותיו בחיי היום יומים במחשבה דבור ומעשה בפועל.
המחכה לבשו"ט מפעולות טובות, ולא רק בנוגע ענינים שיכולים לקוות גם מעולמ'שע אלא גם בזה שכ"ק מו"ח אדמו"ר קיוה שיראה בכל אחד מתלמידיו.
מוה"ר יצחק זלמן שי': פויזנר. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ז ב'כז, ובהנסמן בהערות שם.