מעשה ברבי עקיבא, שהיה חבוש בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היה המשרת מכניס לו מים במדה. יום אחד מצא שומר בית האסורין את המשרת ואמר לו: היום, מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך?! שפך חציין ונתן לו חציין. כשבא אצל ר"ע, אמר לו: יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [במים שאתה מביא לי, ולמה הבאת רק חצי מהכמות]?! סח לו המשרת את כל אותו המאורע.
אמר לו ר"ע: תן לי את המים שאטול בהן ידיי [לסעודה]. אמר המשרת: לשתות אין מספיקים, ליטול ידיך מספיקים?! [ולכן מוטב שתאכל את הלחם בלי נטילה, משום שאתה אנוס]. אמר לו רבי עקיבא: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה [על מי שעובר על דברי חכמים ואוכל לחם בלא נטילה, כמו שכתוב 'ופורץ גדר ישכנו נחש'], ולכן מוטב אמות מיתת עצמי [מיתה טבעית מחוסר אכילה] ולא אעבור על דעת חבריי!. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו.
(עירובין כא)