מעשה באדם שבא לרופא והתלונן על דכאון ועצבות. אמר לו הרופא, שמעתי שהגיע כאן לעיר קירקס נודד עם ליצן שעושה שמח, והאנשים שהולכים לשם, מתעודדים ושוכחים מהצרות שלהם. אולי תלך לשם גם כן, ותצא מהמרה השחורה שלך. אומר האדם הזה לרופא: זה לא ילך, כי אני עצמי הוא הליצן... אני משחק את המשחק מול האנשים, אבל בתוכי אני שבור.
גרסה נוספת
אל חדר הרופא נכנס אדם מדוכא ומר נפש. "דוקטור", בכה האיש, "סובל אני מעצבות גדולה מאוד, שרוי אני בדכאון נפשי עמוק, ואין ביכולתי לשמוח בשום דבר. חיי אינם חיים, רוצה אני כי תתן לי עצה או תרופה כדי לצאת מדכאוני הקשה."
"עצה מצויינת לי אליך", ענה הרופא, "בעיר הסמוכה ישנו בדרן, העורך מופעי בידור מיוחדים במינם. גם האדם הקשוח והעצוב ביותר, ההולך למופעים אלו, אינו יכול שלא לצחוק ולשמוח. עצתי לך אם כן שתלך למספר מופעים כאלו, וכך בודאי תצליח להכניס ללבך הדווי אור ושמחה".
"עצתך היתה יכולה להיות נפלאה", שח האיש בעוגמת נפש, "אלא שישנה בעיה אחת: אותו בדרן אינו אלא... אני בעצמי."