היה זה במוצאי חג הפורים שנת תרצ"ג (1933). הרב יוסף בר סולובייציק, למד אז כסטודנט באוניברסיטת סורבון בפריז, ולאחר שאמר 'לחיים' כדבעי וקיים את מצות היום, נכנס למיטה לישון. צלצול הטלפון העיר אותו משנתו העמוקה. "כאן מדבר מפקד תחנת המשטרה בפריז, ואני רוצה ליידע אותך שנמצא אצלנו אדם בשם שניארסון". הרב סולובייציק הבין מיד במי מדובר: הרבי, שלמד איתו יחד באוניברסיטה - אבל מה שניאורסון עושה בתחנת משטרה? הוא חשב שהוודקה מבלבלת אותו, וביקש מהשוטר לחזור שוב. "עצרנו את שניאורסון, ואנחנו מבקשים שתבוא ותשחרר אותו תמורת ערבות".
הרב קפץ מהמיטה ורץ לתחנת המשטרה, ואז התברר הסיפור: הרבי קיים את מצות היום באופן של "עד לא ידע", ואז יצא לרחוב, עלה על גג אחת המכוניות והחל לדבר בהתלהבות על מעלת היום. אנשים התאספו סביב המחזה המוזר, והמשטרה החליטה לעצור את הרבי על ארגון "התקהלות בלתי חוקית"...
אחרי שהרב סולובייציק חתם ערבות ושחרר את הרבי, הוא לחץ את ידו בחום ואמר: "הרב שניאורסון, כל אדמור"י חב"ד ישבו בכלא בעוון הפצת יהדות במסירות נפש. אחרי שגם אתה נעצרת היום על אותו עוון בדיוק, ברור לי שגם אתה תמונה בבוא היום לרבי"...