שני אנשים חולים שכבו בבית חולים. אחד היה חולה מאוד ולא היה מסוגל לזוז, ואילו השני היה במצב טוב ממנו ויכול היה להתרומם מעט מהמיטה. בכל בוקר היה קם השני מהמיטה, מתיישב על יד החלון ומספר לחברו על העולם הנפלא שנשקף בעד החלון. הוא תיאר אגם נפלא עם ברבורים שטים בתוכו, מסביב צמח דשא ירוק ועצים גבוהים, וילדים עם אמותיהם משחקים בצהלה על יד המים.
התיאור הקסום הזה, נטע חיים בלב החולה הראשון ויום ולילה היה מחזק את עצמו ומדמיין איך יום אחד יהיה מסוגל לקום מהמיטה ולראות אף הוא את האגם הנפלא.
בוקר אחד נכנס הצוות הרפואי אל החדר וגילה את החולה השני – זה שעל יד החלון – שוכב בלא רוח חיים. הם פינו אותו מהחדר, וחברו ביקש לעבור במקומו על יד החלון. בכל הכוח הוא הזדקף על המיטה והתיישב על יד החלון, אך אז ראה שהחלון משקיף על קיר חלק ואטום...
(סיפור עממי, הובא בשיעורי JLI).