קריינא דאיגרתא - סיפור מרגש על עידוד והשגחה פרטית

ההבדל בין הגירסאות: בגירסה השנייה כתוב שכן נתן גט, רק שהיה על תניא. בנוסף מסופר של על מענה מהרבי.

הרב שניאור אשכנזי בשנת תש"ו, 1946, נפתח פתח צר לבריחה מרוסיה הקומוניסטית. הממשלה הפולנית שאפה להחזיר הביתה את האזרחים הפולניים שברחו לרוסיה בעת המלחמה, ופתחו לתקופה קצרה את הגבול בין רוסיה לפולין באזור לבוב (למברג). היהודים ברוסיה הבינו שקורה נס חד פעמי שלא יחזור עוד על עצמו וזאת הזדמנות נדירה לפרוץ את מסך הברזל. קמה קבוצה של חסידים נועזים והחלו לזייף ניירות פולניים, כדי להוציא כמה שיותר אנשים מרוסיה.

יום אחד, התחוללה בגבול דרמה. זוג צעיר, בשם ר' ברל וחנה גורביץ', שהיו בסך הכול חצי שנה אחרי החתונה, עמדו בתחנת הרכבת והתכוונו לעלות יחד על הרכבת לפולניה. הבעיה הייתה, שחנה החזיקה בידה ניירות פולניים, ואילו בערל היה אמור לקבל אותם בגבול, וזה שהיה אמור להביא לו אותם, לא הגיע. השוטרים של ביקורת הגבולות התקרבו ולבערל אין ניירות. הוא היה בבעיה חמורה. ניירות פולניים אין לו, ואילו את העבר הרוסי שלו הוא מחק. הוא נעצר מיד והיה ברור כי הוא בדרך לשנים רבות בסיביר.

כאן החל דיון נורא, האם עדיף שהוא יכתוב במהירות גט לחנה, כדי שהאישה הצעירה לא תישאר עגונה כל חייה. אך למעשה לא היה מי שיכתוב ועל מה לכתוב, והם נפרדו בכוח זה מזו.

מפולניה, חנה התגלגלה לפריז (או לברנואה), ושם עבדה כתופרת במתפרה בעיר. מדי בוקר הייתה יוצאת לעבודה ולא מפסיקה לבכות על הגורל המר שפקד איתה. אך היה אדם אחד שהבחין בכאב שלה. שכן מלמעלה בשם ר' איצ'ה גולדין, ראה את הכאב שלה והיה מקפיד לעודד אותה. בכל בוקר היו יוצאים יחד מהבניין, והוא היה מבטיח לה כי בעלה עוד יחזור. כמובן, המילים שלו היו חסרות בסיס, אבל היא פיתחה בהן תלות מוחלטת. היא הייתה מחכה לו למטה כדי לשמוע אותו אומר שוב: "את תראי שהוא עוד יחזור" ורק אחר כך הייתה הולכת לעבודה.

אחרי שנה וחצי, קרה נס. רוסיה חתמה על עסקת חילופי אסירים עם פולניה, ושחררה לחופשי וגירשה מהמדינה 8 אנשים. באופן פלאי, ר' ברל גורביץ' היה אחד מהם. הוא הגיע לקרקוב, ומשם ללודז', ושם ניסה לברר אם מישהו זוכר לאן המשיכו היהודים שיצאו מרוסיה. היה שם איש עסקים אחד, שאמר כי הוא מכיר אדם אחד מכל מאות האנשים שיצאו מרוסיה. הוא מוכן לשלוח לו מכתב ואולי הוא יידע להוליך אותו אל האישה שלו. לאדם הזה קוראים: "ר' איצ'ה גולדין"!. כך זכה ר' איצה להיות בעצמו מבשר הגאולה לאותה אישה.

(בשם הרה"ח ר' איצ'קע גורביץ ממגדל העמק).

גירסה נוספת

הרב ברוך ווילהלם בשנת תש"ו (1946) נוצרה הזדמנות פז לבריחה מרוסיה הקומוניסטית. כתוצאה מהסכם עם ממשלת פולין להחזרת אזרחיה שברחו לרוסיה בעת המלחמה.

חסידי חב"ד הבינו שיש כאן הזדמנות נדירה 'לפרוץ' את מסך הברזל. ומיד התארגנה קבוצת חסידים נועזים שהחלו לזייף ניירות פולניים, כדי להציל כמה שיותר אנשים מרוסיה.

בט' כסלו תש"ז (2.12.46)  התחוללה בגבול דרמה.

בערל וחנה גורביץ', שנישאו חצי שנה קודם לכן, עמדו לעלות לרכבת ולחצות את הגבול לפולניה. אולם חנה הגיעה לגבול עם הניירות הפולניים, ואילו לבעלה בערל הובטח, שיקבל אותם סמוך לגבול. אך לפועל הוא לא קיבל אותם. ו... נעצר באשמת הברחת הגבול. היה ברור לכולם שהוא יישלח לשנים רבות בכלא סיביר, ואשתו חנה עלולה להשאר עגונה כל חייה.

בין הפליטים נוכחו הרבנים: שמריהו ששונקין ובצלאל ווילישאנסקי וביניהם התפתח דיון תורני מה נכון לעשות. והחליטו שלפני שיפרידו ביניהם ייתן בערל לחנה 'גט' על תנאי.

בערל נלקח לכלא בעומק רוסיה וחנה המשיכה עם החסידים לפריז שבצרפת, שם עבדה במתפרה בעיר. מדי בוקר הייתה יוצאת לעבודה ולא הפסיקה לבכות על גורלה המר. בקומה השניה באותו בניין, גר החסיד ר' איצ'ה גולדין שנגע לליבו מצבה העגום והשתדל מאוד לעודד אותה.

בכל בוקר כשנפגשו בפתח הבניין, הוא היה 'מבטיח לה' שבעלה עוד יחזור! כמובן, המילים שלו היו חסרות בסיס, אבל הם נעמו לאוזניה ונתנו לה עידוד רב. היא מצאה את עצמה ממתינה לו כל בוקר כדי לשמוע שוב ושוב את המשפט המעודד: "תראי שהוא עוד יחזור". ורק אחר כך הייתה הולכת לעבודה.

כעבור זמן שלחה חנה מכתב לרבי הריי"ץ מליובאוויטש בשאלה: אם להמתין לבעלה בצרפת או לחזור ולחפשו ברוסיה ? הרבי ענה: 'עדיף שבעלה יבוא אליה מאשר שהיא תיסע אליו'. ממענה זה הבינו שבע"ה יבוא יום ויפגשו.

כעבור שנתיים קרה הנס.

ממשלת פולין טענה שכמות האזרחים שחזרו מרוסיה פחותה ממספר הפליטים. וכך נפתח שוב הגבול ל 6 שבועות. בס"ה שוחררו לפולין 8 אסירים שחסרו להם 'ניירות פולניים'. אחד מהם היה... ר' בערל גורביץ'.

כשבערל הגיע לפולין ניסה לברר לאן נסעו חסידי חב"ד שיצאו מרוסיה.

בהשגחה פרטית פגש יהודי שידע לספר שהחב"דניקים נסעו לפריז. ואף הוסיף שבדיוק עכשיו נמצא אצלו איש עסקים מפריז, ובטח יוכל להוסיף מידע. הלה אמר ש(מכל מאות האנשים שיצאו מרוסיה) הוא מכיר רק אדם אחד בשם "ר' איצ'ה גולדין"!... בערל גורביץ 'הבריק' מיד לאיצ'ה גולדין. וכך הגיע 'אות חיים' הראשון לחנה אשתו.

מתברר שדברי העידוד של ר' איצ'ה 'קרמו עור וגידים'. ואף זכה להיות בעצמו מבשר הגאולה לאותה אישה.

קשרים

• כח הדיבור: מה לומדים מהסיפור הזה? א. אסור לחסוך במילים טובות כי בסוף הן מתגשמות. ב. שנית – וזה מה שנוגע בקשר ישיר לענייננו: מילים סוחפות את הנפש. דיבור הוא לא כוח סתמי, שחולף ועובר בלי להשאיר עקבות, אלא הוא אש בוערת הנותנת עידוד ותקווה (וכך להיפך חלילה). כאשר אדם מדבר על משהו, הוא מתמלא בו. הדיבור מלהיב את הרגש, מעסיק את המחשבה ומעורר את הדמיון. כל עוד אנו רק מהרהרים במוח אודות משהו, הדבר יכול להישאר מונח במוח, אך כאשר מדברים על זה, הופכים להיות לוהטים ומוצפים בו. (הרב שניאור אשכנזי)
• פרשת אמור, לשון הרע, לימוד זכות: מתברר שדברי העידוד של ר' איצ'ה 'קרמו עור וגידים'. ואף זכה להיות בעצמו מבשר הגאולה לאותה אישה. לאמירה אלוקית יש בוודאי עוצמה אדירה. היא לא רק מספרת ומגלה את הנעלם, אלא יש לאמירה זו כוח ליצור או לשנות מציאות. הרי הבריאה כולה נוצרה מאין ליש ע"י מאמר אלוקי, כלשון המשנה בפרקי אבות: "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם". וכאן בא חידוש מפתיע: גם לדיבור ואמירה של יהודי הדבק בה', יש כוח לפעול ואף לשנות מציאות.
  • כיצד? כשמדברים טוב וחיובי על הזולת. כשמשבחים אותו ומספרים על מעלותיו, יש לזה השפעה אדירה. זה נותן לו חיזוק ומסייע שמעלותיו אכן יתגלו, גם אם הוא לא שמע באזניו את מה שנאמר. דבר זה נכון גם באמירה שלילית, כתוב בתלמוד שכאשר מדברים על פלוני לשון רעה, גם אם אותו אדם נמצא כרגע בקצה העולם ואינו יודע שמדברים עליו, יש לדיבורים אלו השפעה שלילת. הם גורמים להעצים את הרוע שבו.
  • ואם בצד השלילי זה כך, הרי הדבר נכון שבעתיים בדברים חיוביים. תלמיד חכם תמיד ידון את חברו לכף זכות. דהיינו, הוא ידבר רק על הטוב הפוטנציאלי הגלום בנשמתו, ועי"ז הוא יגרום שהוא אכן גם בפועל יהיה כזה. וזה המסר בשם הפרשה אֱמֹר: תרבו באמירה חיובית. השתדלו תמיד לשבח את הזולת ! לחפש מילים של עידוד וחיזוק. גם אם לא רואים תוצאות מידיות, אין ספק שזה ישפיע ויגרום טוב וחסד לכל העולם כולו. מילים אינם רק מילים... יש להם כוח לשנות את העולם! (הרב ברוך ווילהלם)