מסופר בזוהר (מקץ רד):
רבי חייא ורבי יוסי, הלכו בדרך וראו יהודי עטוף בטלית ומתחתיה בצבצה חרב בוהקת.
אמר רבי חייא כי הוא מתלבט ביחס לטיבו של האיש הזה. אמר רבי יוסי, הבה נדון אותו לכף זכות!
מקור
זוהר כרך א פרשת מקץ
[דף רד עמוד ב]
רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי מתעטף בעטופא דמצוה וכלי זיינין קטורין תחותוי אמר רבי חייא ב"נ דין חד מתרין אית ביה או זכאה שלים איהו או לרמאה (את) בני עלמא איהו, אמר ליה רבי יוסי הא חסידי עליונין אמרו הוי דן לכל ב"נ לזכו, הא תנינן בר נש דנפיק לארחא יתכוין לתלת מלין לדורון לקרבא לצלותא מנלן מיעקב דהא לתלת אלין אתכוון וזריז גרמיה לדורון לקרבא לצלותא, והאי ב"נ אזיל בארחא איהו הא ביה עטופא דמצוה לצלותא, והא ביה כלי זיינין לקרבא כיון דתרין אלין אית ביה תליתאי לא למרדף אבתרה, כד קריב לגבייהו יהבו ליה שלם ולא אתיב לון, אמר רבי חייא הא חד מאינון
[דף רה עמוד א]
תרין דאתחזיין למהוי ביה לית ביה דהא לא אתקין גרמיה לדורון ובדורון שלמא כליל ביה, אמר רבי יוסי דילמא איהו משתדל בצלותיה או מרחיש תלמודיה בגין דלא יעקר ליה, אזלו כחדא ולא מליל ההוא בר נש בהדייהו, לבתר אשתמיטו רבי חייא ור' יוסי ואשתדלו באורייתא, כיון דחמא ההוא בר נש דהוו משתדלי באורייתא קריב לגבייהו ויהיב לון שלם, אמר לון רבותי במה חשדתון לי כד יהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו, אמר ליה ר' יוסי דילמא צלותא הוית אמר או מרחיש בתלמודך, אמר לון קודשא בריך הוא ידין לכו לכף זכו, אבל אימא לכו יומא חד הוינא אזיל בארחא אשכחנא חד בר נש ואקדימנא ליה שלם וההוא גברא הוה לסטים וקם עלי וצער לי ואלמלא דאתתקפנא ביה אצטערנא, מההוא יומא נדרנא דלא לאקדמא שלם בר לבר נש זכאה אלא אי ידענא ביה בקדמיתא בגין דיכיל לצערא לי ויתתקף בי בחילא, בגין דאסיר לאקדמא שלם לבר נש חייבא דכתיב (ישעיה מ"ט) אין שלום אמר יי' לרשעים, וההיא שעתא דחמינא לכו ויהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו חשידנא לכו בגין דלא חמינא בכו מצוה דאתחזי לבר והוינא כמו כן מהדר תלמודאי, אבל השתא דחמינא בכו דאתון זכאין הא ארחא מתתקנא קדמי