הרבי הביא כמה פעמים וארט של הבעל שם טוב על הפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". יש צדיקים שהם בבחינת "ארז", הם מרשימים ומעוררים יראה, אך הם אינם נותנים פירות. הם אינם מועילים לסביבה שלהם. אך יש צדיקים שהם בבחינת "תמר", הם משפיעים את הטוב שלהם גם סביבם. הצדיק המושלם הוא זה שמשלב הן את התועלת של התמר והן את היופי האישי של הארז. הוא מצטיין הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו.
אומר הרבי: משל למה הדבר דומה? ל"צדיק בפרווה" ("א דציק אין פאלץ"). יש צדיק שמחמם את עצמו בעזרת מעיל פרווה, ויש צדיק שמחמם את עצמו על ידי שמבעיר אש – וכך גם הסביבה מתחממת.