כשהבעש"ט היה עדיין נסתר, נהג להסתובב בכפרים ועיירות ולהתעניין במצב הפרנסה של בני ישראל, ונהנה לשמוע כיצד כולם מודים ומברכים את ה'. פעם הגיע לבית כנסת אחד, שישב בו יהודי פרוש, שכבר למעלה מיובל שנים לא ביקר בביתו ולמד תורה בבית כנסת בקדושה וטהרה. ניגש אליו הבעש"ט והתעניין אצלו "איך הפרנסה, הבריאות ואם יש לו צרכו"? היהודי, שלא הכיר כמובן את הבעש"ט, לא הבין מה ההלך המוזר הזה רוצה ממנו והראה באצבעו את הדלת ... הבעש"ט לא התפעל והמשיך: "רבי יהודי, למה אתם לא נותנים לקב"ה את הפרנסה שלו כביכול"? כאן, היהודי כבר לא היה מסוגל לשתוק והתרגז.
הסביר לו הבעש"ט: נאמר בפסוק: "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל". כלומר, שהקדוש ברוך הוא 'יושב' (נהנה ו'מתפרנס') מ"תהלות ישראל". מהעובדה שיהודים חיים בעולם גשמי וחומרי, ומייחסים אל הקב"ה את הפרנסה והבריאות שלהם. ולכן מי שפורש מחיי דרך ארץ, מונע כביכול את התענוג הזה מהקב"ה.
(הובא בלקו"ש ח"ז עמוד 135).