סיפר חיים גרייזמאן, שהשנה ביג' מרחשון מלאו לו ארבעים שנה, שהגיע לרבי ביום זה התגלה לו פרט מיוחד בסיפורו האישי.
שאביו ואימו התכוונו לצאת לשליחות בארץ בשנת תשל"ו עוד לא היה להם ילדים. התאריך היה יב' שבט והם התכוננו יחד עם כולם להיכנס לרבי לקבל את ברכת הדרך בשעה שיצאו לארץ הקודש. הם חשבו להיכנס לפני כן לקבל ברכה לילדים. ובנימין קליין ע"ה שהוא דוד של חיים גרייזמאן, ניסה לסדר שיכנסו לפני, אך נאמר להם שיהיו נוכחים בשעת צאתכם לשלום ולא לפני, שעמדו מול הרבי, הרבי בירך אותם, ואימו בכתה במעמד הזה. אחרי תשעה חודשים בתאריך יג' מרחשון נולד חיים. שהתקשרו לבשר את הבשורות, הגיב הרבי , תודה על הבשורות, שכנראה ידע מזה כבר, אך שאל מדוע האימא הייתה צריכה לבכות.
(מסיכום התוועדויות כינוס השלוחים תשע"ז - התוועדות שבת מברכים-בוקר-בביתו של בנימין קליין ע"ה)