מעשה באחד מן החסידים שבא אל המגיד ממזריטש זצ"ל והקשה: "במשנה (ברכות נד, ב) נאמר: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", ופירשו בגמרא שצריך לקבל את הרעה באותה שמחה שמקבל את הטובה. כיצד אפשר לשמוח על הרעה באותה מידה ששמח בטובה?! זה בלתי אפשרי!", השיב לו הרב: "לך לבית המדרש וחפש שם את רבי זושא, שאל אותו, ממנו תוכל להבין דבר זה".
הלך החסיד לבית המדרש ומצא שם את רבי זושא, שכידוע היה עני מרוד ורוב ימיו היה מדוכא ומעונה בלי שיעור. ניגש אליו וסיפר לו שרבו המגיד שלח אותו אליו כדי שיבאר לו כיצד אפשר לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה. אמר לו רבי זושא: "תמה אני מדוע רבנו שלח אותך דווקא אלי, היה לו לשלוח אותך לאדם שעברו עליו רעות בימי חייו, שיסביר לך איך אפשר לקבלם בשמחה, אבל אני, ברוך ה', מעולם לא אירע לי שום דבר רע, א"כ כיצד אוכל להסביר לך על דבר שמעולם לא התנסיתי בו?"
כאשר שמע החסיד את דברי רבי זושא שנאמרו באמת ובתמים, הבין את כוונת רבו המגיד - רבי זושא כל כך היה מאושר מהנהגת ה' עמו, עד שלא ידע כלל שהוא שרוי ברעה, הרי הקב"ה עושה עמו רק טובות...