מאת מנחם קוטנר
להלן ראשי פרקים ממה שאני נוהג לומר בבתי אבלים, שמתאים לכל בתי אבלים. בעיקר בהם משתתפים "עמך" ישראל.
דרשה זו משתלבת יפה באוירה של תשובה וחיזוק מידות טובות בעקבות האבל, וכן יש בו גם אלמנט של ליטוף למשפחה בשעת צער. לצד דברי נחמה.
(במקרה של נפגעי טרור או חיילי צה"ל שנפלו על קידוש ה' אני מוסיף עוד כמה ענינים, כמו ענין המסירות נפש וההקרבה למען עם ישראל וארץ ישראל והערבות ההדדית וכו' משולב בכמה מדרשים, סיפורים, ואימרות חז"ל הממחישים את הדברים).
•••
שלמה המלך החכם מכל האדם כתב בספר קוהלת פסוק מעניין "טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה", כלומר כאשר יש לאדם שתי אפשרויות או לצאת לחתונה או לבית אבל. נו, בטח כל אחד מאיתנו היה בוחר ללכת לחתונה שם יהיה לנו יותר נחמד. אבל באופן מפתיע שלמה המלך ממליץ לנו שעדיף ללכת לבית האבל ולא לבית המשתה.
דבר זה מאוד תמוה ודורש הסבר.
אבל כאשר נתבונן נראה ששלמה המלך כתב את ספר קוהלת עבור אנשים הרוצים לתקן את המידות שלהם, בספר משלי הוא עוסק בהמלצות חיוביות לרכישת מידות טובות, ובספר קוהלת במיגור המידות הרעות.
בפסוק הזה שלמה המלך ממליץ לאדם הרוצה לתקן את מידותיו ש"טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה", כאשר אדם נכנס לחתונה הוא רואה אנשים רוקדים אוכלים טוב שותים ושמחים, הוא עלול לחשוב ש"החיים עוד לפני" כעת נאכל נשתה נרקוד ואח"כ נחשוב על תיקון המידות, אבל כאשר האדם נכנס לבית האבל הוא מיד מגלה שהחיים והיפך החיים ביד ה', האדם לא יודע מה יהיה איתו בעוד רגע... אין זמן לחכות ולדחות, כל רגע שיש לי בחיים אני צרך לחשוב איך אני מנצל אותו לעוד מעשה טוב לעוד מצווה ולעוד תורה.
אבל רבותי, לפסוק הזה יש המשך שהוא אולי פחות מוכר אבל יש בו מסר חשוב ביותר. הפסוק ממשיך ואומר, "טוב ללכת לבית האבל מללכת אל בית המשתה" - וההמשך הוא "והחי יתן אל ליבו"!
בני המשפחה שואלים את עצמם כאשר הנפטר היה בחיים ידענו איך לשמח אותו, להכין לו את האוכל שהוא אוהב, להפתיע אותו במתנות שישמחו אותו וכדו', אבל היום שבגופו הוא לא איתנו מה אנחנו יכולים לעשות היום למענו? איך ניתן לשמח אותו היום?
על זה אומר שלמה המלך "והחי יתן את ליבו" אנחנו החיים בני המשפחה השכנים הידידים והמכרים שומעים את המעשים הטובים שהנפטר היה עושה, ואנחנו צריכים לתת אל ליבנו להמשיך ולהקפיד יותר באותם מעשים טובים של הנפטר וזה יהיה לעילוי נשמתו, כעת אנחנו יכולים לשמח אותו ולעשות טוב לנשמה שלו כאשר אנחנו ממשיכים בדרכיו הטובים.
כל אדם ללא יוצא להכלל יש לו איזו שהיא מידה טובה בו הוא היה מיוחד. האחד מקפיד במיוחד בכיבוד הורים, השני מקפיד יותר בעזרה לזולת, וכן הלאה. גם כאן בני המשפחה והידידים יודעים את המעשים הטובים של הנפטר, כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו החלטה טובה להמשיך באותם מעשים טובים. וזה יהיה לעילוי נשמתו, וזאת ההנצחה האמיתית של חיי הנצח - הנשמה, שיהיה מליץ יושר על כל בני המשפחה והידידים שבאו לכאן הערב ומכאן והילך אך טוב וחסד ימצאוכם תמיד כל הימים.