להיות 'חם' (וולף)

בזכות ה'טשולנט'

גדוד של קוזקים שהיה בדרכו אל החזית, עצר ללינת לילה בעיירה יהודית. היה זה ליל שבת. כדרכם, שתו הקוזקים לשכרה ונפלו בתרדמה.

אחד הקוזקים שתה כנראה יותר מחבריו, כך שכאשר כולם התעוררו בבוקר ויצאו לדרכם - קוזק זה עדיין נם את שנתו.

כשהתעורר וגילה כי חבריו עזבו זה מכבר, הוא נבהל כהוגן והחליט לרדוף אחריהם ולהשיגם. נכנס הקוזק אל מטבחו של היהודי, נטל את סיר הטשולנט שעמד על התנור, וכשהוא רותח - הוריק אותו על הכיסים שהיו באוכף הסוס.

הסוס שחש בחום הפתאומי שצרב את גופו, נתקף בבהלה והחל לרוץ במהירות עצומה, כשהקוזק אוחז בו בכל כוחו.

מהירותו של הסוס לא פחתה גם כאשר הוא הדביק את גדוד הקוזקים, הסוס עקף אותם ודהר במלוא העוצמה אל תוך שורות האויב.

חיילי האויב שדימו לעצמם שסוס זה הוא החלוץ העובר לפני המחנה, והוא דוהר בכל כוחו כשניכר עליו ששום דבר לא יעצור אותו בדהרתו - נתקפו בבהלה, ונסו על נפשם, כך שהקרב הוכרע לטובת הקוזקים ללא מלחמה כלל.

לאחר ניתוח "הקרב", עברה הבדיחה בקרב הגדוד, שה"טשולנט" הוא זה שניצח את המערכה.

חסידים לקחו ממעשה זו הוראה בעבודת ה': כאשר ה"אש" האלוקית בוערת בך במלוא העוצמה, כאשר אתה "חם" ורותח לעניינים של קדושה - שום דבר לא יוכל לעמוד נגדך. גם אם תהיה אדם בודד מול סביבה קרה ועויינת, תוכל להכריע אותם ללא קושי רב.

למה "דם"

בפרשת וארא אנו קוראים על שבעת המכות, מתוך עשרה, שהקב"ה הביא על מצרים. המכה הראשונה היתה "מכת דם". כל מי היאור, הנילוס, שהשקה את מצרים - הפכו לדם.

מה הסיבה שזו היתה המכה הראשונה?

הנילוס, היה האליל של מצרים, המצרים עבדו לנילוס - הוא היה מקור החיים שלהם. גשמים לא יורדים במצרים, מי הנילוס עולים ומשקים את שדותיהם, חייהם תלויים במי הנילוס, ומשום כך המצרים הפכו את הנילוס לאלוה שלהם.

מים - מסמלים קור ולחות. קור - הינו ההיפך המוחלט של קדושה. הקדושה היא חום והתלהבות. אדם חי הוא אדם חם, אדם קר - הוא אדם ללא חיות. חיות מביאה איתה חמימות. קור - מסמל את ההיפך מחיים.

לכן, כאשר צריכים לשבור את מצרים, כאשר הקב"ה רוצה להכות את מצרים, ולא רק לתת להם מכה כעונש, אלא מכה שתסמל את הטעות של מצרים, מכה שתבהיר להם מה נכון ומה לא נכון, כיצד צריכים לנהוג - אזי ראשית דבר מכים את האלוה שלהם, את "אלוה הקור", מכים את הנילוס. את מקור מחייתם של המצרים.

והמכה היא - שהופכים אותו לדם. כי דם הוא חם, דם הוא חיים.

הקב"ה הכה את מי הנילוס והפך אותם לדם, כדי לבטא בזה שאין לנהוג כמו "מים", לא לנהוג עם קור, אלא יש להכניס חיים, חום, התלהבות - שבאים לידי ביטוי באמצעות ה"דם".

מצוות עם חיות

כדי שנוכל "לצאת ממצרים", מצרים - במובן של מיצר-גבול, כדי שנוכל לצאת מהגבולות המקובעות שלנו, וכדי שנוכל לצאת מהגלות המגבילה אותנו ולהגיע לגאולה, לשחרור - אנחנו צריכים להפוך את ה"מים" והקור - ל"דם" וחום, אנו צריכים לקיים את המצוות מתוך חום והתלהבות, מתוך אש של קדושה.

דבר קר, הוא פאסיבי, הוא לא פעיל, הוא ההיפך מחיים. רק על ידי חום נעשים חיים, ורק על ידי חום רוחני אפשר לצאת ממצרים, לצאת מהגבולות של הגלות.

בכוח החום, בכוח ה"טשולנט" החם - אפילו רוכב אחד, יכול לנצח ולכבוש את הסביבה כולה.