שייך בעיקר לפרשת שמות, אבל אפשר למסור אותו גם בפרשת וארא שמדבר על פעולתו של משה.
"הוא לא כבד הוא אח שלי" • למה נקרא משה ע"ש השם שנתן לו בת פרעה • תשובת המשקל על "בהתחננו אלינו ולא שמענו" • האחריות של כל אחד מאיתנו אחרי השואה
ב"ה, פ' וארא ה'תשע"ז
ישנה אגדה אמריקאית שבמלחמת ויטנאם צלם פגש ילד צעיר שנושא על גבו מישהו מבוגר ממנו ובקושי מצליח לסחוב אותו, הצלם שואל אותו: הוא לא כבד לך? ענה לו הילד: "הוא לא כבד לי הוא אח שלי". זה הפך לשיר מפורסם ובכלל לאימרה מפורסמת.
בשבועות אלו אנו קוראים את סיפור יציאת מצרים מיד בתחילת הסיפור אנו קוראים איך שהאמא של משה, שבפרשתנו וארא מגלים לנו שזאת היתה יוכבד, אחרי שהיא הצפינה את התינוק במשך שלשה חדשים, היא לא יכלה יותר לעשות את זה היא הכניסה אותו לתוך תיבה קטנה והניחה אותו על שפת היאור.
כל מי שביקר ביאור עד היום הזה מספר שזה לא מקום שכיף לבקר בו, יש בו תנינים טורפים ומסוכנים, אבל יותר מסוכנים מהם הם ההיפופוטמים - מה שנק' גם "סוס יאור", זוהי חי' אגרסיבית ביותר שמסוגלת לרוץ במהירות של ארבעים קילומטר לשעה, אפילו המקומיים לא מעיזים לחצות את הנילוס בלילה, והמעבורות אותם אוניות שמסיעות בנ"א נוסעות בנילוס רק בשעות היום, במקום הזה יוכבד הצפינה את התינוק בן השלש חדשים.
ואז התורה מספרת "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" מרים עמדה מרחוק להשגיח על התינוק לראות מה יקרה, והתורה ממשיכה: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור... ותרא את התבה... ותקחה, ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בוכה". בפסוק הזה יש כפל לשון מוזר, בהתחלה התורה מספרת שהיא ראתה "ילד" זה מובן, אבל מיד אח"כ התורה כותבת: "והנה "נער" בוכה". נער בלה"ק הכוונה היא לילד גדול, מה פתאום התורה קוראת לתינוק נער.
רש"י מיד הרגיש בקושי' הזאת וכדרכו הוא מיד פותר אותה בשתי מילים, "קולו כנער", זה אכן הי' התינוק שבכה, אבל קולו הי' נשמע כקולו של נער... אע"פ שהי' רק בן שלשה חדשים.
בעל הטורים עה"פ אומר פירוש חדשני, "והנה נער בוכה, זה אהרן שהניחתו אצל התיבה" (שמות ב, ו). אהרן גדול ממשה בשלש שנים, אז הוא הי' בן שלש ושלש חדשים, הוא הי' בעצמו ילד קטן מאוד בכ"ז בראותו את אחיו התינוק מונח בתוך תיבה הוא בכה.
כשאנו מדמיינים לעצמנו את הסיצואצי' שהיתה שם, מרים חמש שנים מבוגרת ממשה, עומדת קצת מרחוק, ואהרן הקטן עומד ליד התיבה ובוכה, עוברת בת פרעה ורואה ילד קטן עומד ליד תיבה ובוכה, היא פותחת את התיבה ומוצאת תינוק בתוכו, ומיד מופיעה ילדה קצת יותר גדולה ומציעה עזרה עם התינוק.
הרי הכל בהשגח"פ ובפרט עם משה רבינו, נשאלת השאלה, מה עומד מאחורי הסיפור הזה, מדוע הקב"ה יצר מצב שמשה התינוק נמצא על שפת היאור, לידו עומד אהרן ובוכה, מרים עומדת ומשגיחה מרחוק.
ביהדות יש מושג של "תשובת המשקל" באותה צורה שבה עשו את החטא בצורה דומה צריך לעשות את התיקון.
מדוע בכלל עם ישראל ירדו למצרים, כל הגלות נגרמה כתוצאה ממכירת יוסף, אחים שלו השליכו אותו ל"בור ריק אין בו מים" (וישב לז, כד) והוא בכה והתחנן לפניהם שלא יעשו לו את זה, ואת זה אנו למדים מהאחים עצמם כשהם עומדים לפני יוסף הם אומרים אחד לשני "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (מקץ מב, כא). ז.א. שהכל נבע מכך שהם לא שעו אל בכייתו של אחיהם הצעיר.
כדי לזכות ליציאת מצרים היו צריכים לתקן את החטא הזה באופן של "מדה כנגד מדה", שיהי' תינוק קטן מונח בתיבה על שפת היאור של מצרים בין תנינים טורפי אדם, ואחיו ואחותו עומדים לידו כדי להציל אותו, ואז התרחש הנס שבת פרעה עצמה הצילה את משה.
מיד לאח"ז התורה מספרת לנו שבת פרעה קראה לו משה מדוע "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב, י). נשאלת השאלה מדוע התורה קבלה דוקא את השם של בת פרעה ולא את השם שהוריו נתנו לו, המדרש מונה כמה שמות שהוריו נתנו לו, טובי' יהונתן וכו' (יל"ש שמות קס"ו) שמות יהודיים יפים, וא"כ למה דוקא הוא קיבל את השם שבת פרעה נתנה לו, וזה השם היחיד שהוא נקרא בו בכל התורה כולה.
בשנות התשעים רב אחד מארה"ב בא לבקר ביד ושם והוא ביקר גם ב"יד לילד" זהו אתר הנצחה מיוחד שנחצב במערה תת קרקעית, גל-עד לזכרם של מליון וחצי ילדים שנספו בשואה, כשהוא נכנס לשם הוא גילה שהחדר חשוך, חשוך מאוד, עכ"כ שא"א לצעוד בו בלי להתמך בקיר, ואז כשהעיניים התרגלו לחושך הוא ראה רבבות כוכבים של אור מתנוצצים באפילה, ובאמצע החדר דולר לו נר יחיד וברקע נשמעים קולות הקוראים בשמותיהם, גילם וארצות מוצאם של ילדים שנספו, יהודה ויהודית יעקב ושרה מאיר ורחל, הוא לא הי' מסוגל להמשיך לשמוע את השמות, הוא ברח החוצה, ומצא את עצמו בחוץ שרוי באויר היפה של הרי ירושלים, הוא חשב לעצמו, שהנה הוא [היה] באותו גיל של אותם ילדים ששמותיהם הוקראו שם, ואת שמו לא הקריאו, והרי היטלר התכוון להרוג את כולם, ורק משום שהוריו היגרו מאירופה לפני המלחמה הוא ניצל.
ואז הוא הגיע למסקנה שאם הקב"ה הציל אותו בודאי שיש לו תפקיד והוא החליט שהוא יקדיש את חייו לתקומת העם היהודי אחרי השואה.
לפי זה נוכל להסביר מדוע בסיפור של הסנה כשהקב"ה מתגלה למשה הוא קורא לו דוקא בשם שבת פרעה נתנה לו ולא פעם אחת אלא פעמיים "משה משה" גם הקב"ה ידע שמשה לא ירצה להנהיג את העם, הוא יטען "שלח נא ביד תשלח" (שמות ב, יג). שלח את אהרן, שלח את נחשון.
בזה שה' קרא לו בשמו "משה משה" השם הזה מזכיר לו שאותו הצילו מן הטביעה ביאור, משניהם הטורפות של התנינים, החיים שלו נתנו לו במתנה בשביל מטרה חשובה מאוד, לגאול את עם ישראל ממצרים, בשביל זה הוא ניצל מהיאור ולכן הוא לא יכול לומר "שלח נא ביד תשלח".
הרבי אמר כ"פ שבכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו, כמו שמובא בגמ' על אחד האמוראים שאמר דברי תורה, אז אמרו לו "משה שפיר קאמרת" (תו"מ תשמ"ב ח"א ע' 41 ) ולכן כל יהודי בפרט בדורנו אחרי השואה הקב"ה קורא לו "משה משה" אתה ניצלת, אתה חי, לא רק כדי לחיות חיים טובים ונעימים, אלא יש לנו אחריות, עלינו לעשות הכל כל אחד בדרכו שלו כדי לתרום לעם היהודי.