מאת הרב פנחס מרטון, קריית ביאליק
כוס ראשונה – יין לבן
וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... (ויקרא יט, כג) אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. (ויקרא רבה כ"ה)
רבי אלעזר בן עזריה היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו; אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה. לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר: "והיה כעץ שתול על פלגי מים". (אבות פרק ג, משנה יז)
נמשלו ישראל לאגוז. כל הפירות אדם יכול ליטול מהם מתוך השק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיוון שאתה נוטל בידך מעט מהם - כולם מתרגשים. כך ישראל: כיוון שניטל אחד מהם וניתן במחבוש, מיד ניעורים כולם ופודין אותו. (על פי שיר השירים רבה ו)
כוס שניה – יין לבן מהול במעט יין אדום
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך! (קהלת רבה פרשה ז)
למה נמשלו ישראל לזית? ... זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם-הזה ולא בעולם-הבא. (שמות רבה לו)
למה נמשלו ישראל לתמר? מה תמרה זו אין בה פסולת אלא: תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות (כפות) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן הבית; כך הם ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות. (בראשית רבה מא, א)
למה נמשלו ישראל לגפן? מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משתבחת. כך, כיוון שביקש הקדוש-ברוך-הוא להודיע ישראל בעולם מה עשה? עקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם. קיבלו את התורה ויצא להם שם בעולם. (שמות רבה מד, א)
למה נמשלה תורה לתאנה? אלא כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רימונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה, כולה נאכלת.
כוס שלישית – יין אדום מהול במעט יין לבן
חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה! אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? השיב לו: אני מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותי לי, כך אטע אני לבני. (תענית כג)
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. חכם מהו אומר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוקינו בט"ו בשבט? אף אתה אמור לו: זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו את פריים.
רשע מהו אומר: מה עבודת הנטיעה הזאת לכם? אף אתה אמור לו: מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש-ברוך-הוא אלא במטע תחילה.
תם מהו אומר: מהו סדר זה שאתם חוגגים הערב? ואמרת אליו: סדר זה קבעו אבותינו המקובלים בצפת לפני ארבע-מאות שנה והריהו כתוב לפרטיו בספר "פרי עץ הדר".
ושאינו יודע לשאול: את פתח לו והיגדת לבנך ביום ההוא "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" ועוד נאמר "כי כימי העץ ימי עמי".
כוס רביעית – יין אדום
רבי יוחנן בן זכאי היה אומר: אם היתה נטיעה בידך ויאמרו לך: הרי לך המשיח בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו. (אבות דרבי נתן נ"ב)
אמר ר' חנינא בן פזי: הקוצים הללו, אינם לא מתנכשים ולא נזרעים. מאליהם הם יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו – כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו! (בראשית רבה י')
רבי נחמן מברסלב היה אומר: דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את כל השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך, בלי תהייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול. כמה יפה ונאה ששומעים את השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה.