מאת הרב משה פלס, אשקלון
על עצם עריכת סדר ט"ו בשבט למנהג חב"ד כתב הרבי: "לא ראיתי במדינותינו נוהגים כן" (לקוטי-שיחות כרך לא עמ' 235). וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל (ויקרא יט)
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר, ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם, אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים, למחר אני מת. אמר שלמה, את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם (קהל' ג יא), העלם כתיב, חסר וא"ו. מהו כן. אילולי שהקדוש ברוך הוא העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר, למחר אני מת, למה אני עומד ומתיגע לאחרים. לפיכך העלים הקדוש ברוך הוא מלבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה זכה, יהיה לו. לא זכה, לאחרים. מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדריאנוס, אתה זקן ועומד וטורח ומתיגע לאחרים. אמר לו, אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני. עשה שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש שנים מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן, נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס. אמר לפניו, אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתיגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך. מיד אמר אדריאנוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך. נטל הזקן הסלסלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו (ויקרא רבה פכ"ה)
בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל (שמות רבה פל"ו)**
חטה ושעורה
נמשלו ישראל לתבואה שנאמר: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל-אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-ה'. (ירמיהו ב)
תכונות החיטה והשעורה: חיטה היא מאכל אדם ושעורה מאכל בהמה.
'אדם' מרמז על נפשו האלוקית של היהודי. קברי גוים אינן מטמאין באהל שנאמר: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין הנכרים קרויין אדם. (מסכת יבמות)
'בהמה' מרמז על נפשו הבהמית של האדם. תפקידנו המרכזי הוא לעבוד ולתקן את הנפש הבהמית שלנו, כך נביא עילוי גם לנשמתנו האלוקית - וְרָב-תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד ד).
למרות זאת בפסוק מוזכר קודם חיטה, כי הכוח לתקן את גוף האדם הוא על ידי גילויה של הנשמה ולכן בבוקר מתחילים דוקא עם 'מודה אני' ועם תפילה.
גפן
נמשלו ישראל לגפן שנאמר: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. (תהלים פ ט)
תכונות הגפן: הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים (שופטים ט) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהילים קד).
תאנה
נמשלו ישראל לתאנה שנאמר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם (הושע ט)
מתכונות התאנה: תניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון... רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלה תאנה. (ברכות מ.א.)
כח התשובה המתקן את החטא.
רימון
נמשלו ישראל לרימון שנאמר: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ (שיר השירים ו)
מתכונות הרימון: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ גמרא (חגיגה כז,א:) אמר ריש לקיש: אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב; מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב +שיר השירים ד'+ כפלח הרמון רקתך, אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך.
זית – שמן
נמשלו ישראל לזית שנאמר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי-תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ (ירמיה יא).
מתכונות הזית: אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין. (מנחות נ"ג ב):
דבש – תמר
נמשלו ישראל לתמר שנאמר: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (שיר השירים ו)
מתכונות התמר: רבי אבא הוה יתיב קמיה דר"ש עאל ר' אלעזר בריה אמר ר"ש כתיב (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח וגו', צדיק כתמר מאי כתמר דהא מכל אילני עלמא לית דמתעכב לאפרחא כמו תמר דסליק לשבעין שנין, מ"ט כתמר אלא אף על גב דקרא אסהיד חברייא כלהו לא בעו לגלאה, אבל צדיק כתמר יפרח על גלותא דבבל אתמר דהא לא תבת שכינתא לאתרהא אלא בסוף שבעין שנין, הדא הוא דכתיב (ירמיה כט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. (זהר ח"ג ט"ז א):
ט"ו בשבט וביאת המשיח
אמר רבי יוחנן: גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות שנאמר: שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב. (תענית ח ב)
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה': (זכריה פרק ו). פירוש: כי צמח זה המלך המשיח אמר אף על פי שזאת הישועה אני מביא לכם עוד אביא לכם ישועה גדולה ממנה בזמן שאביא את עבדי צמח ועוד דרשו בו כי המשיח מנחם שמו ומנחם בגימטריא צמח וכן תרגם יונתן: ית עבדי משיחא. (פרוש הרד"ק על זכריה).
ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הו' דוד שמיה אין מי דמבייא הוא דוד שמיה א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. ר' יודן בריה דרבי אייבו אמר מנחם שמו אמר חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגי' חושבניה דהדין בחושבניה דהדין הו' צמח הוא מנחם ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דרבי אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים דדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדש' געת זמן תניינות א"ל בר יודאי יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם. (תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב ה"ד)
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (במדבר כד)
וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' (ישעיה יא)
יוצא לאור על ידי אגודת חב"ד אשקלון