מאת הרב חיים הבר, באר שבע • מבוסס על לקוטי שיחות כד/115
נעזרתי בשיעור הישן של בסוד המועדים וכן בדברים שכתב ידידנו ר' אריק מלכיאלי.
פתיחה: המורה חמור
מספרים על תלמיד שכתב על הלוח בכיתה "המורה חמור".
כשהמורה נכנס, שאל: מי כתב את שמי, וחתם את שמו?...
ובקיצור, לא נעים שמישהו אומר לך "אתה חמור". או שיאמרו "האדם הוא פרה ברפת".
אבל מילא אם ישוו אותנו לבעלי חיים, עדיין הם מפותחים באופן יחסי; אבל תארו לעצמכם שישוו אותנו לצמחים, שהם הרבה פחות מפותחים מבעלי חיים.
זה מה שבאמת קורה. אנו מגיעים לט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, ונזכרים בפסוק "כי האדם עץ השדה".
רגע, למה משווים את האדם לצמח? אם כבר, מכובד יותר להשוות אותו למין החי!
ההבדל בין צומח לחי
התשובה נמצאת בתורת הקבלה והחסידות. אחד ההבדלים בין צמחים לבעלי חיים הוא – לבעלי חיים יש יכולת תנועה והם ניידים ממקום למקום. לעומת זאת צמחים נמצאים תמיד באותו מקום, ורק צומחים שם.
בנפש האדם יש שני מרכיבים, שהאחד משתנה והשני יציב וקבוע – זה השכל והאופי:
השכל של האדם אינו קבוע. פעם אדם חושב כך ופעם אחרת; פעם יש לו דיעה אחת ופעם דיעה אחרת; בתור ילד הוא חושב משהו אחד, ובתור מבוגר חושב משהו אחר.
לעומת זאת תכונות האופי הן קבועות ויציבות. כבר על ילד אפשר לראות מהן תכונות האופי, תכונות שרק יגדלו עם השנים אך לא ישתנו בצורה קיצונית. אם הוא אוהב לעזור ולתת, זה ימשיך גם הלאה; אם יש לו אופי שמח, זה יתפתח גם בגיל מבוגר; אם הוא כעסן ועצבני, זה לא ייעלם עם השנים. האופי רק גדל ומתפתח, אך לא משתנה.
לכן השכל מקביל למין החי, שהוא נייד ומשתנה; ולעומת זאת האופי מקביל למין הצומח, שהוא יציב ורק מתפתח באותו מקום.
דילמה: עם מי להתחתן
וכאן עולה השאלה מיהו האדם – השכל שלו, או תכונות האופי שלו?
לדוגמה, אם מציעים לך להתחתן עם מישהי שהיא בעלת תואר שני בפיזיקה, מוכשרת במיוחד, שצופים לה בעתיד שתקבל פרס נובל, וכן הלאה. יש רק בעיה "קטנה", שתכונות האופי שלה לא "משהו משהו".
מאידך, יש לך הצעה אחרת למישהי שהיא לא מוכשרת במיוחד ולא עשתה שום תואר, אלא שתכונות האופי שלה פשוט מושלמות.
איזו הצעה מבין השניים נראית טובה יותר?
זו בעצם השאלה, מיהו האדם – השכל או האופי?
האדם עץ השדה – האדם זה האופי
זו בעצם השאלה, האם האדם הוא פרה ברפת או עץ השדה?
אם נאמר שהאדם הוא פרה ברפת, משמע שהשכל הוא המרכזי באדם ולא האופי; אבל אם נאמר שהאדם הוא עץ השדה, משמע שהאופי הוא המרכזי ולא השכל.
קובעת התורה בבירור "כי האדם – עץ השדה". כאילו שנאמר כאן "האדם זה האופי". דווקא החלק הקבוע שאינו משתנה הוא החלק המרכזי באישיות שלו, ואילו הדיעות אינן הוא בעצמו.
זה מלמד אותנו לשים את הדגש על עבודת המידות ועל תכונות אופי. זה מלמד אותנו כי כאשר בודקים תלמיד חכם האם הוא ראוי – לפני שבודקים את הידע שלו, יש לבדוק את האופי והמידות שלו, את יראת השמים שלו. רק אחרי שיש לאדם מידות טובות ויראת שמים, אפשר גם לבחון את רמת הידע.
לסיום: אילן אילן
לסיום, ברצוני לספר סיפור שיש בו משל וגם איחול. הגמרא מספרת על רב נחמן ורב יצחק שנפגשו ושוחחו ביניהם. בסיום, ביקש רב נחמן מרב יצחק שיברך אותו. אמר לו רב יצחק: אמשול לך משל.
משל לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ותעלת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. כשרצה ללכת, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שפירותיך יהיו מתוקים, הרי פירותיך כבר מתוקים! – אם אומר שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! – אם אומר שתהא תעלת מים עוברת תחתיך, הרי תעלת מים כבר עוברת תחתיך!
אלא יהי רצון, שכל הנטיעות שנוטעים ממך – יהיו כמוך.
סיים רב יצחק ואמר לרב נחמן: אף אתה, במה אוכל לברך אותך? אם אברך אותך בלימוד תורה, הרי כבר יש לך תורה; אם אברך לעושר, הרי כבר יש לך; אם בבנים, הרי כבר יש לך. אלא אברך אותך: שכל הצאצאים שלך יהיו כמוך.
ואת הברכה הזו אני רוצה לברך אתכם, אחיי ורעיי: במה אוכל לברך אתכם? כל אחד התברך כאן בכישרונות, בהצלחה, במשפחה ובמה לא... אלא אחיי ורעיי, אברך אתכם שכל הפירות שלכם – הצאצאים שלכם – יהיו כמותכם.
שבת שלום וט"ו בשבט שמח!