תאריך פטירתו: ד' בשבט ה'תשד"ם
סיפורים עם הרבי
הראש כולל שכעס על הרבי
מאת הרב חיים הבר, באר שבע
שמעתי השבוע סיפור מהשליח בכפר סבא הרב ליפקין, ששמע מהרב אהרון זילברשטרום בירושלים. הפרטים בקצרה הם: היה ראש כולל חשוב בירושלים מחוגים המתנגדים לחב"ד, שגר ליד הרב זילברשטרום. שנים רבות לא היו להם ילדים. פעם גב' זילברשטרום שוחחה עם אשתו של ראש הכולל והציעה לה שתכתוב לרבי.
היא היססה ובסוף כתבה לרבי בצנעה מבלי שבעלה יידע. יום אחד בעלה הרב חוזר הביתה ורואה בדואר מכתב מהרבי. הוא פותח, ושם הרבי כותב לו, לא פחות מאשר משפט כמו "כיון שיתכן שעם הזמן נשכחו פרטים מדיני טהרת המשפחה, לכן מן הראוי ללמוד שוב ולבדוק מה דרוש תיקון, וזה יתן ברכה לילדים".
האיש התרגז מאוד. איזו חוצפה שהרבי כותב לראש כולל דברים כאלו, ועוד מבלי ששלח לו מכתב. הרב הזה היה מקורב לבבא סאלי, וכיון שידע שהבבא סאלי קרוב לרבי, החליט לנסוע אליו לנתיבות ולהראות לו את המכתב שחור על לבן, ולהראות את ה"חוצפה" של הרבי.
כאשר רק נכנס לבבא סאלי, ועמד בפתח עוד לפני שאמר מילה, אמר לו הבבא סאלי שחשב על כך שאולי נשכחו עם הזמן פרטים בדיני טהרת המשפחה, ולכן כדאי שילמד שוב וזה המפתח לברכה לילדים...
האיש היה בהלם. כך עשה, ואכן נולדו לו ילדים. מאז הוא לא מרשה אף פעם שידברו בכולל שלו נגד הרבי.
הוספה להנ"ל מאת הרב מאיר מור יוסף, פרדסיה
שאל את הבבא סאלי האם הוא דיבר עם הרבי מליובאוויטש אודותיו, וענה לו שכל לילה הוא והרבי נפגשים ומדברים אודות ענינים שונים אבל לא על הפרט כמו שלך, ולזכות בברכה עליך לבקש את סליחת הרבי בפני אותו ציבור שדיברת כנגדו בפומבי ואזי יזכה לילדים, וכך הווה.
"מדי פעם אנו נפגשים"
מאת הרב חגי הלוי, גבעתיים
נותקה' אשכנזי ע"ה, אחיו של יבדלח"א מרא דאתרא כפר חב"ד הרב מרדכי אשכנזי, היה חברותא שלי בבורסת היהלומים באמצע שנות הממי"ם עד תחילת תש"נ .
הוא סיפר לי מעשה שהיה. בהיותו בחור בישיבה הוא נשלח עם עוד שני בחורים להעביר לבבא סאליאגרת שנשלחה מהרבי מיליובאוויטש.
בהגיענו למשכנו של הבבא סאלי בנתיבות הודענו למשרת שנשלחנו על ידי הרבי מיליובאוויטש, וישנה בידנו איגרת אישית עבור הבבא סאלי.
מיד הוכנסנו במהירות לחדרו של הבבא סאלי שקיבל אותנו בסבר פנים יפות וביראת כבוד והיציע לנו כוסית ערק ושנגיד לחיים.
לאחר שהבבא סאלי זצ"ל קרא את האיגרת אזרתי עוז בנפשי ושאלתי את הבבא סאלי מדוע כבוד תורתו לא נוסע להיפגש עם הרבי מיליובאוויטש?
הבבא סאלי הרים את ידיו הקדושות וענה לי "מידי פעם אנו מתראים".
סיפור מתוך ספר "בצור ירום" (הרב יורם אברג'יל) עמ' צג
ממוזער|"בצור ירום" - תיאור חילופי המכתבים בין הבאבא סאלי לרבי הבבא סאלי כתב מכתב בתאריך י' בניסן תשי"ב: "לכבוד קודש הקודשים, עמוד העולם, אורי ישראל ותורתו, שלא קם כמותו, שר התור הוהיראה, אהוב בשמים ובארץ, מורנו ורבינו הרב מנחם מענדל מליובאוויטש, הנני עבדך הקטן ישראל, עליתי ממרוקו לארץ ישראל, ואנשים כאן לא נתנוני השב רוחי, באים אלי בכל שעות היום והלילה, ונבצר ממני לעבוד את ה' כאשר היתה באומנה עימי, ימים ולילות שלא ביטלתי מן התורה רגע אחד. ועתה נפשי בשאלתי אם אוכל לבוא אליך לארצות הברית לגור על ידך בקרבתם מקום ואסתר מעיני כל איש. קיבלתי עלי שמה שיורני מורנו הרב אעשה, כיון שהוא עמוד העולם והכי מכריזי עליה ברקיעא" (הרב לא כתב מכתב זה עד ששאל ברקיע מי הכי מומסך ואמרו לו שזה רק הרבי)
הרבי השיב לו תשובה מזעזעת: לכבוד אור ישראל, הודו והדרו ופארו (ועוד הוסיף שם כמה שבחים). אחרי קריאת מכתבך הקדוש והעצום הנני להשיבך. (קודם כל הרבי הביא קטע מהעץ חיים שמדבר במעלת נשמות ישראל, ואחר כך הוא כותב): והאידנא דלא קם כוותיה במאות השנים האחרונות שיוכל להציל את עם ישראל מהשביה הרוחנית, ובפרט עד מרוקו שנשמותיהם יהלומים צרופים, שסומכים עליו בעינא פקיחא, מציע אני לכבוד עצת ידיד נפש ואוהב שלא יעזור את ארץ ישראל, ואדרבה ישאר שם ויחזק בדקי הצניעות של הספרים הידועים בקדושתם, ולא יבוא לערים שלנו, שאין בהם תועלת כלל."
הוא עמד לעזור את הארץ אחרי פסח, אבל לאחר שקיבל את תשובתו של הרבי, הוא נשאר בארץ. למרות שהיו מטרידים אותו מאד, באו אליו מהרבנות הראשית שיהיה רב ראשי, הוא ביקש מהם שיעזבו אותו, הוא ברח מעאשקלון, ברח מצפת, ברח מירושלים, כל פעם גלה למקום אחר, עד שהגיע לנתיבות, אמר "כאן ישר ריח של תורה, אני אשאר כאן".
הקשר עם חב"ד - מתוך ספר "ששן ששון מחבריך"
הצדיק נולד בראש השנה שנת תר"נ בתפילאלת שבמרוקו, לאביו הגאון והמקובל רבי מסעוד אבוחצירה זצוק"ל (בנו של המלומד בניסים הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירה זצוק"ל, שמקום ציונו בדימנהור שבמצרים, ואשר חיבר ספרים קדושים בנגלה ובנסתר, וביניהם "פתוחי חותם" "מחשוף הלבן" ועוד).
ה"בבא סאלי" זצוק"ל היה קשור בעבודתו בעבותות אהבה פנימית לבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו, ובמיוחד לכ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע.
אשר התגורר מפעם לפעם בצרפת בין השנים תשי"ד-תשכ"ד, רצה להתבודד לפני הימים הנוראים ולעסוק בעבודת הבורא בלי שיפריעו לו כל אלו שצבאו על פתח ביתו להתברך מפיו. ולכן עשה כמה פעמים את חודש אלול והימים הנוראים בין כתלי ישיבת ‘תומכי תמימים’ בברינווא. בהיותו שם קיבל מהנהלת הישיבה שני חדרים, ושם היה עוסק בתורה ומתפלל. בכל לילה מחצות עד אור הבוקר, היה עוסק שם בלימוד "לקוטי תורה" של כ"ק אדמו"ר הזקן.
הגאון רבי ישועה חדד שליט"א רב במילאנו, סיפר לי, כי בחודש אלול של שנת תשט"ז זכה להיות ה"חברותא" של הבבא סאלי ללימוד לקוטי תורה. הוא זוכר שלפנות בוקר לאחר הלימוד של כל הלילה, היו מסדרים לו מנין והיה מתפלל שחרית ואח"כ הולך לנוח. בערב יום הכיפורים ביקש שיביאו לו שוחט לשחוט את הכפרה שלו. הרב חדד הביא לפניו את הרה"ת ר’ יואל איידלמן ז"ל. לאחר השחיטה שאל הרב חדד את הבבא סאלי, איך היה השוחט? וענה לו: "גם משה רבינו יכול לאכול משחיטתו". אחר כך סיפר לו אודות אותו שוחט שהיה מרטיב את הסכין בדמעותיו בקריאת שמע שעל המטה, וכך מחליק ובודק את הסכין.
יום ההילולא היחידי שבו לא אמר תחנון היה כ"ד בטבת יום הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן.
"יודע מיהו הבעש"ט!"
הגה"ח רבי מכלוף עמינדב קריספין שליט"א רבה של קרית ביאליק, נשוי לנכדתו של הצדיק. הוא סיפר לי סיפור מדהים אודות ה"בבא סאלי" זצוק"ל, שהוא היה עד לו. אני מעתיק בזה את הסיפור כלשונו:
"בשנת תש"מ זכיתי להכנס ליחידות אל הרבי. הרבי ביקש ממני שאספר לו איזה דבר מהבבא סאלי. וסיפרתי לו את הדברים דלהלן:
"כאשר הגיע הצדיק לגור בארה"ק בשנת תשכ"ד, היתה תחילה ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו (שהיה גם בן אחיו) הצדיק רבי אברהם אבוחצירה זצ"ל. בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון גדול ובעל יחוס חשוב, מזרעו של הגאון מוילנא. ראש הכולל ביקש ממני, שאסדר לו פגישה עם הבבא סאלי. נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל רוצה להכנס אליו. הוא נכנס והצדיק התיחס אליו בכבוד גדול וציווה להגיש מיני מזונות ומשקה לאמירת לחיים.
"אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגר"א, אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: "אין מה להשוות את הבעש"ט לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה". הבבא סאלי שמע והתרגז מאד, ואמר לו: "מי אתה שתכניס עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעש"ט! ועכשיו קום ותצא מכאן, אינני רוצה לראות אותך על ידי".
"הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז יצא ראש הכולל, ואני יצאתי אחריו מרוב בושה, שגרמתי לכל זה ע"י שסידרתי לו את הפגישה. כשיצאנו אמרתי לו "איך נכנסת ללוע הארי ודיברת בצורה כזו?" אני התביישתי לחזור לבבא סאלי, הייתי בחדר עם הדוד רבי אברהם המרא דאתרא, ופתאום בא הבבא סאלי שחיפש אותי ויבקש שאכנס אליו. כשבאתי לחדרו, אמר לי: "מה עשית לי? הבאת אלי איש שמדבר כנגד הבעל-שם-טוב?" והוסיף: "אתה תראה - אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה אני אינני בבא סאלי". יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ"ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר: "מה נעשה בלי הכולל?" ועניתי לו: "הבבא סאלי יודע מה שהוא עושה".
"כמובן שהצדיק לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאף אחד את המקרה. אבל עובדה היא, שלמחרת בבוקר קרא ראש המועצה של יבנה לראש הכולל, ואמר לו: "קבלתי הודעה שמפסיקים ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים". באותו היום הכולל כבר לא היה שם!
לאחר איזה זמן קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר הזו, ואחר כך עבר לגור באשקלון.
"את כל הסיפור הזה סיפרתי לרבי כאשר הייתי ביחידות. הרבי הקשיב קשב רב, ואחר כך פרס את שתי ידיו הקדושות ואמר לי בהתרגשות: "כך היה? יש לך סיפורים כאלו ואתה שומר אותם לעצמך?!"
עד כאן אות באות מסיפורו של הרב קריספין שליט"א.
הרבי מעודדו להציל חינוך ילדי מרוקו
קשריו של הצדיק עם הרבי היו מופלאים. בסדרת "אגרות קודש" מוצאים אנו את מכתב קבלת הפנים שכתב אליו הרבי ביום כ"ו טבת תשי"ב (אגרת א’שע), בה מכנה אותו: "עמוד התורה בוצינא דנהורא, חד מבני עלי’ מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה".
ואחר כך כותב:
"לרגל עלותו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו בעגלא דידן אכי"ר, יהא בואו ברוך לה’. מה’ מצעדי גבר כוננו, ומכיון שזיכהו הקב"ה לעלות לארצנו הקדושה ת"ו, הנה בטח העמיסה עליו ההשגחה העליונה תפקיד מיוחד על אדמת הקודש, להחיות רוח חיה בקרב אחב"י הספרדים, ולהשפיע עליהם בחיזוק התורה והמצווה בכלל, ובפרט אשר ישמרו על בניהם וטפם לבל יהיו לבז, ולא יפלו ברשת חינוך של הפקר ר"ל, אלא ישמרו עליהם בעינא פקיחא, אשר כולם, בניהם ובנותיהם בלי יוצא מן הכלל, יתחנכו על ברכי התורה והמצוה, ביראת שמים ומסורת אבותיו הקדושים, במוסדות חינוך המתנהלים על טהרת הקודש. ובזכות עבודתו למילוי תפקידו זה במסירות נפש, יאריך השי"ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים ויצליח בעבודתו הכבירה להגדיל תורה ולהאדירה, ובעניניו הפרטיים מנפש ועד בשר די והותר".
מלך ומנהיג לאחינו בני ישראל הספרדים
בספר תולדותיו "סידנא באבא סאלי" (כרך ב’ עמוד קלד) מסופר, כי כבר בשנת תשי"ב היה הצדיק מתייעץ עם הרבי. וכך נאמר שם אודות מכתבו אל הרבי בענין מקום קביעת מגוריו: "כל מטרתו בעלותו לארץ הקודש היתה לישב על התורה ועל העבודה בשלוה, ומפאת המצב הרוחני הירוד בארץ ישראל .. חושב הוא לצאת מקודש לחול, ואולי להגר לארצות הברית .. ששם אפשר לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדה .. הרבי ענה לאדמו"ר תשובה ארוכה ומנומקת בדבר חז"ל ובדברי קבלה וחסידות .. באגרתו לאדמו"ר כותב הרבי, כי משמיא זיכו לאדמו"ר להיות "איש כללי ומנהיג בישראל" אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, וכי מן השמים ניתנו לו כוחות חזקים כאלה. הנה כי כן רצוי שישאר בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט"א הצמאים לדבר ה’ .. ולכן הוא מייעץ לרבינו להשאר בארץ". עד כאן חלק מהמתואר בספר הנ"ל.
ואמנם באגרת מיום ט’ ניסן תשי"ב מוצאים אנו: "בנועם קיבלתי יקרת אגרתו מראש ומקדם, וגם אגרת השנית הזאת משלהי אדר. ואבוא בזה בהצעת חוות דעת בשאלתו .. אשר כיון שרצונו לישב על התורה והעבודה לכן העתיק אהלו לארה"ק ת"ו, ויש סברא אשר אולי יסע לארצות הברית".
(הרה"ח ר’ בנציון גרוסמן שהיה מבאי ביתו של הצדיק, סיפר לי את אשר שמע ממקורביו לפני שנים רבות, שלכאורה פלא הדבר שהצדיק רצה להגר בשנת תשי"ב לארה"ב, בו בזמן שבאותם השנים לא היתה כמעט שום יהדות חרדית שם, ובפרט לא קהילות ספרדיות מאורגנות, ומה יש לו לחפש בארה"ב? ושמע מהם משמו של הצדיק, שעיקר כוונתו היתה לראות ולהראות עם הרבי, ולהיות עמו בצוותא חדא, וידע שעל ידי זה יוכל לפעול גדולות ונצורות לקירוב הגאולה. ולכן שאל דוקא את הרבי אודות ענין זה וד"ל).
הרבי כותב אליו מכתב מלא בדברי קבלה, ומייעץ לו לקבוע מושבו בארץ הקודש משום שהוא בבחינת מלך, מאן מלכי רבנן "איש כללי ומנהיג בישראל אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו .. הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כהדר"ג שליט"א, אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השי"ת ובהאוצרות מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור, לצאת במלחמה נגד היצר, קליפות וסטרא אחרא, בראש צבאות קהלות הקודש המושפעים ונשמעים לרצונו, ללחום מלחמת ד’ ולפרסם אלקותו ית’ בכל סביבתם".
בי"ג בניסן תשי"ג (אגרת ב’פג) שמח הרבי לשמוע כי אין לכבוד הצדיק זצ"ל תרעומת על מכתבו הנ"ל שיעץ לו "להקדיש כוחותיו למען הכלל ולא לישב בדד. וכמובן באגרת הידועה של ר’ שרירא גאון, אשר כשבא רב לבבל והגיע למקום תורה, לא קבע שם מושבו, אלא אדרבא הלך למקום שאין בו תורה, והקדיש כוחותיו לגדור גדר בבקעה אשר מצא".
"קירוב הדעת בטח יביא תועלת"
בכ"א תמוז תשי"ב (אגרת א’תשכא) כותב הרבי אל הנהלת רשת ‘אהלי יוסף יצחק’ בארה"ק: "נודע לי אשר הרב אבוחצירא שי’ פרסם מכתב אודותם, ולפלא שלא הודיעו לי עד"ז מקודם, ונא לשלוח העתק מכתבו.
שוב כותב אליהם בט’ אלול תשי"ג (אגרת ז’תתקעח): "בטח יעמדו בקישור עם הרב הגאון והרב החסיד כו’ כו’ מוה"ר ישראל אבוחצירא שי’... הקירוב הדעת משני הצדדים בטח יביא תועלת".
גם אל הרה"ח ר’ אליעזר קרסיק ז"ל מחשובי זקני רבני חב"ד בארה"ק כותב בט’ ניסן תשי"ב א’תק: "מוסג"פ העתק מכתבי שכתבתי להרה"צ וכו’ מוה"ר ישראל אביחצירא שליט"א. ובאם לא טרחה יחשב, הנה בקשתי, שכת"ר יצרף אליו עוד אחד או שנים, ויבקרו את הנ"ל בביתו, ויאמרו לו שעפ"י בקשתי עושים זאת להבעת כבוד". מאז ומתמיד תמך האדמו"ר רבי ישראל זצוק"ל בכל הפעולות של הרבי. כאשר חזר למרוקו בתשי"ד, וראה את אשר חוללו שם שליחיו בכל הערים והכפרים, שיגר אל הרבי מכתב תודה נלהב ביותר.
כפי שסיפר, היה הרבי שולח אליו למרוקו את ספריהם של אדמו"רי ליובאוויטש, והוא היה שולח את ספרי סבו האדמו"ר רבי יעקב אבוחצירה זצוק"ל. כאשר חזר לארה"ק בתשכ"ד המשיך את הקשר החם עם הרבי ושלוחיו בארץ ישראל. כשהוכרז על "מבצע תפילין", יצא בקריאת הצטרפות למבצע ביחד עם הגאונים הצדיקים רבי עזרא עטיה זצ"ל ורבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל. וכן יצא בקריאת קודש גם לעידוד מבצע נרות שבת קודש ע"י בנות שהגיעו לחינוך. כשבאו לספר לו שאחד מהרבנים יצא כנגד הקריאה הקדושה, ביטל זאת לגמרי והגיב כמשתומם: "מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים?"
"מי אני ומה אני שהאדמו"ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?"
במאבק לתיקון חוק מיהו יהודי נלחם לצידו של הרבי, חתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבק נגד גיורי ווינה, ובעד תיקון החוק שיאמר בו "גיור כהלכה".
בשנת תשמ"א פירסם מכתב ברכה לכל אלו שהשתתפו בקנית אותיות בספר התורה המיוחד של ילדי ישראל: "כולנו מחכים ומצפים לגאולה השלימה שתבוא מיד עם משיח צדקנו, ולשם כך עלינו להתלכד וללכד את כל עם ישראל. כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש פנה בימים האחרונים ללכד את כל ילדי ישראל, ע"י כתיבת ספר תורה מיוחד לילדי ישראל שהם צבאות ה’. זכות גדולה לכל אחד ואחת מילדי ישראל לקנות אות אחת בספר תורה זה, ועל ההורים לעשות הכל, שילדיהם יקנו ויזכו באות אחת מספר התורה, ברכתי האישית שלוחה לכל ילד וילדה שירשמו לספר התורה של צבאות ה’. ובודאי נזכה כולנו מיד לביאת המשיח, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה. עבד ה’ המצפה לגאולה קרובה. ישראל אבוחצירה".
בתחילת חודש מנחם אב תשמ"ג פירסם (ביחד עם רבי יצחק כדורי שליט"א[זצ"ל]) קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו בחסידים שלימדו את ספר התניא בוויליאמסבורג: "כל זאת בשל הרבצת תורת החסידות ודביקותם באור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זיע"א בדרך משנת חב"ד העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש ע"י התנא האלקי רבנו בעל התניא והשו"ע זיע"א וממשיכי דרכו הק’, עד ליבדלחט"א מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א".
כמה סיפורים מחתנו של הצדיק, הגה"ח רבי ישראל אדרעי שליט"א:
א. בשעה שישב הצדיק "שבעה" ל"ע אחרי הסתלקותו של בנו הצדיק רבי מאיר זצ"ל, קיבל מכתב תנחומים מהרבי. עם קבלת המכתב קם ממקומו בבכיה ואמר: "מי אני ומה אני שהאדמו"ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?"
ב. פעם הביאו לו חתיכת עוגת דבש שהרבי שלח אליו. הוא שמח על זה כמוצא שלל רב. מיד קרא לי ולכל בני הבית, וחילק בשמחה עצומה חתיכה קטנה לכל אחד ואחת, באומרו, שזכות גדולה היא לנו וסגולה נפלאה, לאכול מהעוגה שהרבי שלח.
ג. אחד הרבנים שביקרו בביתו היה מעיין באלבום תמונות של הרבי, ושאל את הצדיק מה דעתו על כך שהחסידים אומרים שהרבי הוא המשיח. הבבא סאלי ענה לו עם חיוך והבעה של התפעלות והערצה: "אישתהיל קילשי!" (זהו ביטוי בערבית שפירושו: נאה לו הכל, מגיע לו הכל).
ד. פעם באו אליו אברכים שדיברו נגד החסידות. הוא לא רצה לקבלם, באמרו: "כל המתנגד לתורת הבעל שם טוב, הרי הוא מרחיק את המשיח".
הגה"צ רבי יוסף דייטש זצ"ל, ראש ישיבת "אנשי מעמד" בירושלים נוהג היה לספר:
"יום אחד השתתפתי בסעודה אצל הצדיק זצ"ל, בעת הסעודה חזרתי על דבר תורה מאת הרבי שליט"א מליובאוויטש. כאשר שמע הצדיק את שמו של הרבי הרים את ידו ואמר: "ולו יקהת עמים" (פסוק זה מדבר על משיח)".
הרה"ח רבי משה דייטש שליט"א (בנו של הרב דייטש זצ"ל) סיפר:
"לקראת ראש השנה שנת תש"מ נסעתי אל הרבי. לפני נסיעתי ביקרתי בנתיבות אצל הצדיק זיע"א. הוא ציוה עלי לבקש עבורו ברכה מהרבי מליובאוויטש והזכיר את הענין המיוחד שעבורו מבקש את הברכה. כשנכנסתי ליחידות כתבתי את הבקשה הזו, והרבי הגיב: "רבי ישראל אבוחצירה?! ער איז דאך ר בעל-שם’סקער איד!" אחר כך ברכו הרבי בברכות מאליפות עבור מה שביקש.
"אחרי כמה שבועות במוצאי שמחת תורה, כאשר נגשתי לקבלת "כוס של ברכה" בין כל אלפי הרבנים החסידים ואנשי מעשה, שאל אותו הרבי: "מה שלום הרב אבוחצירה? הגיעה אלי שמועה שהצטנן קשה בערב יום הכיפורים". אמרתי ששמעתי מהרבנית בטלפון שעכשיו מרגיש יותר טוב. הרבי ברך, שתהיה לו רפואה קרובה ויאריך ימים על ממלכתו. בתוך כך מסר לי בקבוק קטן של משקה לתת לו לרפואה. כשהגעתי לארה"ק, נסעתי מיד אל הבבא סאלי, ומסרתי לו את הבקבוק. הוא התמלא שמחה. ציוה מיד להביא סעודת מצוה דגים ובשר ויין, ודיבר בסעודה בהתפעלות גדולה מהקדושה של הרבי".
וכך סיפר הרה"ח רבי מאיר אבוחצירה שי’ מברוקלין (מגדולי העוסקים בקירוב יהודים והחזרתם בתשובה בדורנו):
"בשנת תש"ל נכנסתי אל הרבי ליחידות. ביקשתי מהרבי ברכה לעלות ארצה, והרבי אמר: "מקומך כאן!", היתה זו היחידות הראשונה שלי, עדיין לא הייתי חסיד ולכן המשכתי: "אבל אני לא אוהב את החיים בארצות הברית, אני מתפלל בכל יום שאוכל סוף סוף לחזור ארצה". והרבי ענה לי בסבלנות: "כמה שנים אתה מתפלל? עשר? נו, אני מתפלל על כך כבר שבעים שנה".
"מעניין לציין, שממש באותה תקופה, הורי ביקרו בארץ והם נכנסו אל ה"בבא סאלי" זצ"ל, ובקשו ממנו ברכה שאזכה לבוא מהר לארץ. ה"בבא סאלי" זי"ע אמר להם בזה הלשון: "מאיר צריך להשאר באמריקה, ליד הרבי מליובאוויטש".
"הוא הגדול מכולנו!"
הרה"ח רבי משה אדרעי שי’ (אחיו של חתנו הרב ישר שליט"א) מספר:
"זכיתי להיות בין המקורבים ביותר אצל הצדיק הבבא סאלי זצוק"ל, ולא אחת ביקרתי אצלו אפילו פעמיים ביום .. פעם אחת, לאחר ששמעתי שידור מהתוועדות של כ"ק אדמו"ר שליט"א (במושב ברוש הסמוך לנתיבות) נכנסתי כדרכי לביתו של הצדיק והתישבתי על המיטה מולו. אותה שעה נמנם קצת. חיכיתי בשקט עד שיתעורר. כאשר ראה אותי שאלני: "מה אתה עושה פה? ועניתי: "באתי לומר תיקון חצות עם הצדיק". בת צחוק השתפכה על פניו הקדושים ומזג לי כוס לאמירת "לחיים". כדרכי סיפרתי לו נקודות מהדברים ששמענו עכשיו בשידור מהרבי.
אחר כך שאלתי אותו: "מתי יבוא כבר הרבי שליט"א מליובאוויטש לארץ הקודש?" כאשר שמע את שאלתי, הרצינו פניו הקדושים, ואח"כ אמר בהתרגשות: "הטעם שמשה רבינו לא נכנס לארץ, הוא משום שמשה היה פני חמה והארץ נמשלה ללבנה, ואם היה נכנס היתה הארץ מתביישת מפניו. לכן רק יהושע שהוא פני לבנה נכנס לארץ. ולעתיד לבוא, שאז אור הלבנה יהיה כאור החמה, והארץ תתעלה לדרגת פני חמה, אז יכנס משה רבנו לארץ. ודי למבין".
מדברי הרה"ח רבי יוסף מעטוף שי’ מקרית מלאכי:
"פעם השתתפתי במסיבת רבנים שהתקיימה בביתו של הצדיק. באותה הזדמנות סיפר כל רב סיפור מאחד הצדיקים. והנה ברגע שסיפרו על הרבי שליט"א והזכיר את שמו, קם מיד הבבא סאלי על רגליו ועמד לכבוד הרבי (למרות חולשתו ומצבו הבריאותי)".
שמעתי מהרה"ח רבי חביב ביטון שי’ מכפר חב"ד:
"בשנת תשמ"א נסעתי עם אשתי מרים אל הרבי כדי לבקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. לפני הנסיעה הלכנו להקביל את פני ה"בבא סאלי" זיע"א ולבקש ברכתו. כאשר שמע שאנו נוסעים עתה אל הרבי, הוא ביקש ממני שאמסור בשמו דרישת שלום, אח"כ קרא בהתלהבות (בשפה הערבית): "הוא הגדול מכולנו!"
הגה"צ רבי יורם אברג’יל שליט"א מנתיבות, סיפר:
"כאשר היו מזכירים את שמו של האדמו"ר מליובאוויטש בפני הבאבא סאלי, היה אומר: הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת".
וכך כותב אלי ידידי הגה"ח רבי יעקב וינטרוב שליט"א ראש כולל "בית ישראל" (על שם הצדיק) בנתיבות:
"לפני נסיעתי אל הרבי בשנת תשמ"א, נכנסתי אל ה"באבא סאלי" זצ"ל לקבל את ברכת הדרך. כשאך שמע שאני בדרכי אל הרבי, קם מלוא קומתו, תפס את ידי בשתי ידיו הקדושות ואמר: "מיד כשתגיע, תמסור לרבי פריסת שלום ממני, ותאמר לו שאני מתפלל עליו ג’ פעמים בכל יום".
כשהגעתי מסרתי זאת למזכיר של הרבי, ותוך זמן קצר קיבלתי תשובה שהרבי מחזיר לו פרישת שלום. כשחזרתי לארץ הקודש מסרתי זאת לצדיק בנתיבות, ופניו קרנו משמחה ועונג. בהזדמנות אחרת, כאשר ישבנו בסעודת מלוה מלכה, קירב אותי הצדיק אליו ולחש באזני: משיח קרוב, קרוב, קרוב, קרוב מאוד".
עשרים ואחת שנה מלאו מאז הסתלק צדיק נשגב זה לגנזי מרומים והוא בן צ"ד שנים. היה זה ביום ד’ שבט תשד"מ, וכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה’. כמה פעמים נשמע מפיו כי הוא לוקח על עצמו את היסורים בכדי לכפר על עם ישראל...
לאחר הסתלקותו הגיע מכתבו של הרבי לבני המשפחה: "משפחת אבוחצירה שליט"א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר"ר ישראל ע"ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים".
קדוש ומורם מעם
מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים, פרש מעניני העולם ולמד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התייתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת. בשנת תרפ"א ביקר בארץ הקודש למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ה’ האמיתית שלו. גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הסבא קדישא רבי שלמה אלפנדרי זצוק"ל.
כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמורו"ת וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול נהרג על קידוש ה’. שנים רבות שימש כאב"ד ארפוד ואגפיה במרוקו ואח"כ עבר לעיר ריסאני. בתשי"א עלה הארי מבבל והתיישב בירושלים עיר הקודש. בתשי"ד נסע שוב למרוקו לעודד ולחזק את שארית הפליטה, ומפעם לפעם שהה בקרב קהילות יהדות מרוקו בצרפת. בשנת תשכ"ד עלה סופית לארה"ק והתישב ביבנה ובאשקלון, ובתש"ל קבע מושבו בעיר נתיבות.
תמיד היו מחשבותיו קשורות ומיוחדות בבורא העולם. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הציפיה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. היה פועל ישועות בתפלותיו בבני חיי ומזוני, וראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי.
את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה’ במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכא ביסורים.
קישורים נוספים
- "הרבי היה שולח ל'בבא-סאלי' ספרי חסידות"
- "במו עיני ראיתי: הבאבא סאלי למד תרע"ב בכל יום"
- החתן החב"דניק של הבבא-סאלי: כך התגלגל השידוך המדובר
- 'סודות מן החדר': הרב אדרעי מספר על הבבא סאלי
- כשה'בבא סאלי' חילק 'לעקח' שקיבל מהרבי
סיפורים כלליים
מאת הרב אברהם בליקשטיין
פני שמדברים על קדוש ישראל - מו"ז סידנא בבא סאלי - חשוב לפתוח בעניין מהותי זה, אכן, רבים נושעו מברכותיו, רבים באו אליו, רבים התייעצו אתו, ואין ספור ברכות שבירך חוללו ניסים בקרב הארץ. אמנם, רק בודדים ומעטים זכו להכיר את אישיותו באמת. מעבר לסיפורי המופתים ומעשי הניסים, מסתתרת דמותו של אדוננו, חסידא קדישא ופרישא, שרוב פועלו ומעלותיו, הלוא הם טמונים וספונים מבלי להיוודע לרבים.
מעטים יודעים לתאר את גודל שקידתו בלימוד התורה, ועוד מעטים מאלו שיודעים להעריך באמת את גדולתו וידיעותיו בפרד"ס התורה. ננסה לחשוף קצת מזעיר אנפין של אדוננו הבבא סאלי זצוק"ל, מסיפורים אותם שמעתי במסורת המשפחתית, מקרובי משפחה וחברים ששהו לצידו יום וליל, ואולי נצליח לגלות פן נוסף באישיותו הכבירה של אדמו"ר, זכר צדיק וקדוש לברכה.
כידוע, מעל כתפיו של הבבא סאלי, ניצבת שושלת מעטירה של תלמידי חכמים וצדיקים, אשר במשך דורות שימשו כרבנים וכדיינים במרוקו. הסבא הגדול שלו, היהרבי יעקב, אמנם הוא לא זכה להכיר את רבי יעקב, שנפטר בשנת תר"מ (והבבא סאלי נולד בראש השנה של שנת תר"ן, עשר שנים אחר כך). אביו - רבי מסעוד - שהיה ממשיך דרכו של רבי יעקב, היה זה שחינך וגידל את הבבא סאלי. המשפחה לדורותיה התגוררה באיזור תפיללאת במרוקו, שהיה רחוק מאוד - גם ריחוק פיזי ממרכזי היישוב (כשמונה שעות בנסיעה ברכב מקזבלנקה, עיר הבירה), וגם ריחוק מהותי מההואי התרבותי המתחדש במרוקו. נופי ילדותו של הבבא סאלי הם החולות הנודדים של מדבר סהרה, ושם, בלב המדבר, זכתה המשפחה כולה לגדול בתורה וביראת שמים באופן שקשה לאנשים בדורנו להבין ולשער.
הבבא סאלי זכה לקבל מאת אביו, רבי מסעוד, את המסורות המשפחתיות בנגלה ובנסתר, עד שהפך להיות "דולה ומשקה" מתורת אבותיו. אחיו הגדול היה רבי דוד, ובקרב המשפחה לא היו קוראים לו בשמו, אלא מרוב פחד ויראה היו מכנים אותו "עטרת ראשנו". דוגמא למעלתו ולקדושתו של "עטרת ראשנו", מסופר שהסתגר עם חברותא במשך חמש שנים בבית אחד, שם זכה לקיים את עקרונות התשובה כפי שנכתב בספר "הקנה". "עטרת ראשנו" היה מבוגר מהבבא סאלי בעשרים שנה, ולמרות זאת, הבבא סאלי היה אחד האנשים הבודדים עליהם היה סומך. מכיוון ש"עטרת ראשנו" היה נוהג להסתגר, לכן התפקיד מול בני הקהילה נעשה על ידי בבא סאלי ולמרות גילו הצעיר. מתוך כך, בגיל 18 כבר התמנה לשבת בבית דין ופסק בדיני תורה על פי ה'חושן משפט' ו'אבן העזר'.
סבתא שלי, הרבנית רחמה עליה השלום, היא הבת שלו הגדולה, היא סיפרה לי כמה פעמים על כמה מעשים הזכורים לה מימי ילדותה. היא סיפרה לי שפעם אחת בתור ילדה קטנה, פחות מגיל 10, נאמר לה שאביה נסע. מדי פעם נצרך היה הבבא סאלי לצאת לנסיעות ארוכות, ומפני שהיה אוסף כסף עבור הישיבה אותה ייסד סבו, רבי יעקב. לאחר שבועיים שלושה שלא היה בבית, סבתי מספרת שלא הרגישה טוב, ולכן קמה באמצע הלילה וחיפשה את אמא שלה. באותו הלילה היא מספרת שראתה את אמא שלה מחזיקה צלחת של אוכל ומעלה אותה למעלה לעליית הגג.
מעבר לדלת נתגלתה לה דמותו של אביה, אשר נשען כפוף באותה עליית גג צפופה ונמוכה. סבתי נבהלה ממראה אביה, אמנם הבבא סאלי פנה אליה וביקש שלא תגלה לאיש על דבר הימצאו. בטעות ובמקרה נתברר לה, כיצד אביה היה מסתגר בעליית הגג ימים ושבועות בצום ובתענית, ורק בשעות לילה מאוחרות, הייתה אשתו מעלה לו אוכל. כך היה סגור ימים ולילות בחדר קטן במקום בו אי אפשר לעמוד מלוא קומתו, כל היום יושב ועוסק בתורה בהתמדה בלתי נתפסת.
הבבא סאלי השתדל שלא למסור שיעורים ברבים. היה נזהר לא להגיד דברי תורה ולא להגיד בפני הרבים חידושים. גדולתו בתורה הייתה נסתרת. סיפר לי גיסו, רבי ניסים אמסלם שליט"א (יהודי קדוש מאוד בן תשעים ומשהו), שאפילו בראש השנה ויום כיפור, כשהיה צריך להגיד דרשה לפני תקיעת שופר, היה רק פותח ספר וקורא מתוכו. לא היה מבליט את ידיעותיו ולא היה מבליט את בקיאותו. אבל הידיעות שלו היו באמת גדולות ועצומות.
היה בקי בכל הש"ס ישר והפוך, ש"ס ופוסקים, רמב"ם, זוהר, הכל! ומי שזכה באמת לדעת מתורתו, היה החתן שלו חכם דוד יהודיוף עליו השלום, שהיה צמוד אליו ימים ולילות. וכך הוא מספר, שמידי פעם כשהיו נכנסים אנשים אל הבבא סאלי, היה מצידו שומע כל חידושי התורה שהיו פורסים לפניו. פעם אחת נכנס אליו יהודי עם חידוש שמצא בתורת הנסתר. סידנא הבבא סאלי זיע"א הקשיב לדבריו, והנהן בראשו ואמר: "חזק וברוך", אחר כך קרא לחתן שלו בבקשה: "תוציא את 'ספר הכוונות' שלך", "תקרא", "תסתכל בשורה הזאת, זה לא סותר את כל מה שההוא אמר?"
"אז למה לא אמרת לו?" התפלא חתנו בתדהמה.
הבבא סאלי היה עונה: "למה שאפגע ביהודי? למה שאני אפגע ביהודי שרוצה להראות שהוא יודע?"
עוד בדבר הרגישות הגדולה שהפגין כלפי הסובבים אותו וכלפי שומעי לקחו: מספרים שבסביבות שנת תש"ך, היה איזה יהודי חשוב שבא מארצות הברית ועבר לארץ, והלך להתחבר עם חכמי פורת יוסף. אותו יהודי שאל מי הוא מגדולי הספרדים שיודע לעשות מופתים? אותו יהודי סיפר שיש לו בן ראש ישיבה בארצות הברית, שנשוי הרבה שנים ואין לו ילדים, ולכן הוא רוצה לקבל ברכה. שלחו אותו חכמי פורת יוסף אל הבבא סאלי בנתיבות.
הבבא סאלי טרח להיפגש עם אותו יהודי, והלה קרא בפני הבבא סאלי ארבעה דפים של חידושי תורה אותם חיבר בנו המשמש כראש ישיבה בחו"ל, וכל זאת כדי שהבבא סאלי יבין שמדובר בתלמיד חכם הזקוק לישועה ולפרי בטן.
לאחר שסיים לקרוא את כל החידושים של בנו, פנה הלה אל הבבא סאלי ושאל מה דעתו על הנאמר. הבבא סאלי הפגין התפעלות רבה, וכמובן בירך שיזכה בנו לפרי בטן ולזרע של קיימא. אחרי שנפרד אותו יהודי מהבבא סאלי, קרא לחתן שלו, לחכם דוד יהודיוף, אמר לו תביא לי את הרמב"ם הזה, פתח לו, אמר לו תסתכל בפנים, הראה לו שתי מילים, אמר לו אתה רואה את השתי מילים האלה? זה פירכא על כל מה שהוא כתב. אמת? אמר לו נכון, זה כתוב בצורה מפורשת! אז למה הרב לא אמר לו? אמר לו הבבא סאלי: מה אני אגיד לו? הוא כל כך גאה שיש לו בן תלמיד חכם, מה זה יועיל? (וכמובן שאותו הבן תלמיד חכם, ראש הישיבה בחו"ל, זכה ממש בסמיכות לאותו הפרק להיפקד בזרע של קיימא).
סיפור חייו של הבבא סאלי אינו סיפור של גדלות "יש מאין" חלילה. הבבא סאלי לא נולד כך עם ידיעותיו הרבות בשבילי פרד"ס התורה.
הבבא סאלי הוא סיפור של עבודה בלתי פוסקת של התעלות מעלה מעלה אל תוך מחוזות הקדושה והפרישות. רק כך, צעד אחר צעד, זכה הבבא סאלי לקנות לעצמו ידיעות נרחבות בכל חדרי התורה ולהתקדש בקדושת התורה ע"י עמל ויגיעה עצומים. היה נסגר ימים ולילות, לא היה בעבורו מושג של שינה.
אף מסופר במשפחה, שהבבא סאלי לא הייתה לו פיז'מה! לעלות על מיטה?! הוא מימיו לא עלה על מיטה! גם כשהיה בזקנותו (לפני שהיה ממש חולה בשנים האחרונות), היה יושב על כיסא, ומוריד את הראש לחצי שעה, ואחר כך היה ממשיך ללמוד, וככה זה היה בכל לילה ולילה. וגם כשהוא לא היה יכול לקרוא כשהיה לו בעיות בראייה, מישהו שהיה קורא לו, לא היה לו מושג של שינה.
ועוד מנהג מיוחד שהיה לבבא סאלי, בחורף הוא היה ישן בלי שמיכה, ובקיץ היה ישן עם שמיכה, אמרו לו, שראוי לנהוג הפוך - בחורף צריך שמיכה ובקיץ לא. הסביר הבבא סאלי: בקיץ אני צריך שמיכה כדי שיהיה לי חם וכך לא אוכל לישון הרבה, ובחורף אני צריך לישון בלי שמיכה כדי שיהיה לי קר ואני לא אוכל לישון הרבה!
הבבא סאלי הקפיד על חשאיות בכל הקשור לעבודות הכבירות שהיה מקבל על עצמו. הצומות, והפרישות שהיה עושה, זה הכל היה בענווה. בלי לדבר על זה, ובלי פרסומות. הבבא סאלי היה מייחל להשלים צומות לאורך ימים שלמים, אמנם, היה בוחר לשבור שרשרת של צומות על מנת לכבד חתן בהשתתפותו בסעודת שבע ברכות. שווה היה מבחינתו לשבור את הצום רק בשביל שלא ירגישו בעבודות המיוחדות שהיה עושה, ובפרט אם היה מדובר בכבוד הזולת. את הכל היה עושה בענווה.
פעם שמעתי סיפור מלפני כמה שנים שבבא סאלי הגיע לצרפת. הייתה ישיבה של חב"ד בצרפת, שם היה מוצא את שלוות הנפש בנסיעותיו לחו"ל, ובפרט בשל היותה מרוחקת. וסיפרו, שפעם אחת כשהגיע לאותה ישיבה, בבא סאלי היה כבר בן שבעים וארבע, והגיע מנסיעה ארוכה ממרוקו לצרפת. עם הגעתו, מיד התמקם בחדרו הקבוע שהיו מכינים לו מראש. מתוך סקרנות גדולה למעשיו ולפועלו של הצדיק, החליטו הבחורים להעמיד שומר לפי תור מול הדלת. אותם ה"שומרים" היו מסתכלים דרך חור המנעול במהלך הלילות בהם שהה הבבא סאלי בחדרו בישיבה.
המחזה שנגלה אליהם לא נמחק מזיכרונם, כיצד יהודי זקן בא בימים, נוטש את המיטה המוצעת ומניח מחצלת על רצפת החדר. על הרצפה היה מתיישב ללמוד מתורת הנסתר אחרי עשר שעות של נסיעה רצופה. הבבא סאלי היה אז בן שבעים וארבע, ולמרות טורח הדרך והנסיעה הארוכה למד תורה ביגיעה תוך מיעוט הנאות ובקדושה נוראה. במשך שבע שעות רצוף, משמונה בערב עד שלוש בבוקר.
בשלוש בבוקר עוד היה מדפדף ולומד, עד שלפנות בוקר הגיע לעמודים האחרונים, וראו כיצד מנשק הוא את הספר עם סיומו, ומכין עצמו לקראת טבילה במקווה. ה"שומר" התורן שעמד ליד החור של המנעול כבר התעייף ומדי פעם נרדם וביקש שיחליפו אותו. אותם ה"שומרים" סיפרו שלא ראו אותו מרים את העיניים מהספר, במשך שעות רצופות.
זה היה בבא סאלי, בגיל שבעים וארבע, אחרי עשר שעות נסיעה, יושב ולומד שבע שעות רצוף עד שגומר את הספר, ואז קם ו... "וייטער" הולכים למקוה להתכונן לתפילת שחרית.
פעם שאלו אותו מדוע כל כך מקפיד על תפילה בנץ? והשיב, כי אחרי מאה ועשרים שנה, בבית דין של מעלה, יתחילו את הדין מן הסעיפים הראשונים בשולחן ערוך, ובסעיפים הראשונים של השולחן ערוך מה כתוב? שיהיה הוא מעורר את השחר! אם על הסעיף הראשון ימצא שלא דייק ח"ו, אבוי איזה משפט כבר יהיה לו! וכן היה דורש את הפסוק: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" [תהילים עב' ה'] - ירא שמים אמיתי מתעורר עם השמש. אמנם, מי שרוצה שיראת שמים שלו תחזיק לנצח נצחים, אזי צריך הוא לעורר עצמו "לפני ירח דור דורים", כלומר, אם הוא רוצה שיראת שמים שלו תחזיק "דור דורים" אז הוא צריך לקום כשהירח עוד נראה בשעות הלילה, ולא להמתין לזריחת השמש.
מתוקף צדקותו וקדושתו המיוחדת, אנחנו רואים, שכמות האנשים שמגיעים אל הציון ביום ההילולא, ובמשך כל השנה כולה, היא רבה מאוד. ועובדה זו מרשימה שהרי מדובר באחד מצדיקי הדור האחרון. וכבר יש מי שאמר שהציון של הבבא סאלי בנתיבות זה ה"מירון" של הדרום. במהלך השנה באים בין 200,000 ל-300,000 איש לציון בנתיבות כדי להשתטח ולבקש, כל אחד ואחד אם נשאל אותו מדוע מגיע, בודאי יספר על קשר מיוחד שהיה לו לצדיק בחיי חיותו או אחרי שנפטר.
אפילו אנשים שרחוקים מחיי תורה, או כאלו שאינם מדקדקים קלה כבחמורה, רואים לנכון להקשר עם הצדיק, ובזכות זיכרון אחד אותם הם נושאים משנים עברו. הבבא סאלי ידע מה לומר לכל יהודי, ובדיבורו היה מעורר את אותו ניצוץ פנימי המבקש להתגלות. כמה פעמים כשבאו אליו אנשים עם בעיות כאלו ואחרות, הבבא סאלי היה משיב: "אני בשמחה רבה רוצה לברך אותך, אבל השבת הקדושה אינה נותנת לי, אתה מוכן לשמור אותה? מה עם השבת?" כל אחד כשהיה בא לבקש ממנו ברכה, היה נדרש מצידו גם לחיזוק בעבודתו הרוחנית האישית ובזה היה תולה הבבא סאלי את הישועה.
כך, כל אחד היה מתחזק במפגש עם הצדיק, וכל אחד היה זוכה לעצה לפי שורש נשמתו, לפי מצבו ומקומו. שומעי לקחו הבאים להתברך מפיו היו מקבלים על עצמם להתחזק בשבת, בתפילין, בהלכות טהרת המשפחה, בדברים הבסיסיים. הבבא סאלי לא היה מדבר אתם על דקדוקי דברים, אלא בחכמה, כל אחד לפי מה שהוא.
לסיום, אכן ראוי להזכיר גם חלק ממופתיו של הצדיק. ידוע, שבכל סעודה בביתו של הבבא סאלי, לא יכול להיות שתעבור הסעודה מבלי שישתו עראק. הבבא סאלי לא היה מוזג כמה טיפות, אלא היה מוזג כוסות מלאים, לא רוב, אלא היה מוזג כוסות מלאים, והיה מחייב כל אחד ואחד מהמסובים לשתות את כל הכוס. וסיבה הייתה לדבר כדי שיזכו המסובים לשמחת מצווה. כלומר, משקה העראק היה אמצעי להפיח בקרב המסובים מידה של שמחה ופתיחות הלב.
סיפרו לי שתי אנשים שנמצאו נוכחים בסעודה, שפעם אחת, הבבא סאלי מזג ומזג ומזג ונגמר העראק, ואז הוא כיסה את הבקבוק והמשיך למזוג, עוד שתים עשרה בקבוקים מרבע בקבוק.
ועוד מסופר שהיה הבבא סאלי נוסע בדרך והיה צריך מים לנטילת ידיים. ובאותה נסיעה היו בדרך בלב המדבר. אמר לנהגו שיעצור הרכב וילך חמישים מטר לצד ימין ושם ימצא מעיין ומשם יביא לו מים ליטול ידיים כדי להתפלל מנחה. וכך אכן היה.
ונראה לי שצריך להסביר את כל מעשי הניסים של הבבא סאלי, לפי הכלל הידוע לנו מספר "מסילת ישרים" וז"ל: ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו.
ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו. ע"כ.
בריאת העולם כולה נוסדה רק בשביל לשמש את הצדיק, לשמש את הצדיק בשביל שהוא יוכל לעשות את העבודת ה' שלו. ולכן, כמו שהאבנים כולם רבו "עליי יניח צדיק ראשו" ולבסוף התאחדו כולם לאבן אחד כדי שלא תהיה מריבה על מעשה בראשית, הוא הדין כאן, כל הטבע כולו נרתם למען קיום רצונו של הצדיק, כדי שהוא יוכל לעשות את העבודת ה' שלו, ואם לעבודת ה' שלו, נדרש הוא להגיש את כוס העראק הזו למסובים, הרי שהטבע מתגייס לספק לצדיק את צרכיו גם אם הדבר כרוך בשבירת חוקי הטבע. וכמאמר הכתוב: "רצון יראו יעשה" - כי רצונם רצונו הוא.
בחייו ובפועלו של הבבא סאלי מצינו עדות נאמנה למאמר התנא רבי מאיר, [אבות ו'] כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו. נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה וכו', ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. ע"כ.
שנזכה למידת התמדתו ושקידתו וע"י זה נזכה להשיג ממעלותיו הטובות. זכותו תגן עלינו. אמן.
הרב אברהם בליקשטיין הוא ראש כולל "מאור ישראל"