מאת הרב חיים זילבר, צפת
בפרשתנו אנו קוראים את סיפור יציאת מצרים. סיפור זה הוא כל כך מרכזי בחיינו, שהתורה מחייבת אותנו להזכיר אותו מידי יום ביומו, ככתוב (ראה טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". לכן גם מוסיפים את פרשת "ויאמר" בקריאת שמע – מפני שיש בה זכירת יציאת מצרים (ברכות יב, ב).
מצוות זכירת יציאת מצרים היא לא רק לספר על אירוע שהיה בעבר אלא גם לחוש את יצי"מ בהווה, כדברי חכמינו במשנה (פסחים פ"י מ"ה) "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"!
נשאלת השאלה: הרי היו הרבה ניסים גדולים בהיסטוריה של עם ישראל, ומדוע דווקא את סיפור יציאת מצרים צריך לזכור בכל יום? ועוד להרגיש כאילו אנחנו יצאנו ממצרים?
מובא על כך משל בספר התניא, ממלך שראה הדיוט ושפל-אנשים המוטל באשפה, וירד אליו ממקום כבודו והקימו מאשפתו, ורחץ אותו והלביש אותו בגדי יקר, והכניסו להיכלו חדר לפנים מחדר וחיבקו ונישקו – הרי מובן עד כמה יאהב אדם זה את המלך ויהיה לו אסיר תודה כל ימיו.
כך אנו, היינו שקועים במ"ט שערי טומאה במצרים, והקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם והוציא אותנו ונתן לנו את התורה שמייחדת אותנו בחכמתו ית' וקידש אותנו במצוותיו ה'מחבקים' אותנו עם הקב"ה.
לכן מובן שגם אנו מצידנו, צריכים בכל יום ויום לצאת ממצרים, דהיינו לצאת ממאסר הגוף הנמשל לעור של נחש (זהר), ולהיבטל לקב"ה ולהתייחד איתו ע"י עסק התורה והמצוות.
שבת שלום!
מבוסס ומעובד על פי: לקוטי אמרים (תניא) פרק מ"ו ופרק מ"ז.