"אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, אלא אחד. פעם בא אדם נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעין והסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה [לשון שבועה], שאגלחך לשמים. [אמר שמעון הצדיק:] מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו ואמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל"
(נדרים ט,ב).