יהודי אחד היה נשוי במשך 16 שנים ארוכות ולא זכה לחבוק ילד. כל המאמצים שעשו הוא ואשתו, לא הועילו. הוא לא היה אדם מבוסס כלכלית, אבל בצר לו, החליט להשקיע בקניית סגולה יהודית. מקובל בקהילות ישראל כי קניית וקריאת "מפטיר חנה" בבוקרו של ראש השנה - המדבר על נס פקידת חנה - הם סגולה להיפקד בילדים והוא החליט לקנות את המפטיר. תהליך ההתמחרות היה קולני וטעון, העלייה הזו נחשבת לאחת הכיבודים 'היוקרתיים' בבית הכנסת, אך הוא התעקש וזכה.
באמצע קריאת התורה, ניגש אליו אחד המתפללים וביקש טובה. אותו מתפלל קנה את העלייה השביעית, אך אחיו קנה במקביל את העלייה השישית, ומקובל שלא להעלות לתורה שני אחים בזה אחר זה (משום עין הרע). לפיכך האיש ביקש טובה: להחליף עימו את הכיבוד. הוא יעלה לעלייה השביעית ואילו אותו מתפלל יקרא את המפטיר תמורתו. הקונה הרהר רגע והסכים.
אותו מתפלל עלה לקרוא את המפטיר, וכמובן נעשה רעש גדול בבית הכנסת. אנשים ניגשו ונזפו בו, כי הוא גזל מיהודי חשוך בנים את הסגולה שהוא כה ציפה לה. היהודי הזה לא ידע את נפשו. הוא ניגש אל הקונה בקול שבור וביקש מחילה, אך ההוא חייך וענה כך: "לא קרה שום דבר, ניסיתי כבר את כל הסגולות, ורק את הסגולה של 'לוותר' – לא ניסיתי. אולי זאת תעזור לי יותר מהכול".
חלפה שנה. אותו אדם שקנה את המפטיר וויתר נכנס לבית הכנסת, והנה ההוא שלקח לו את המפטיר ניגש אליו: "תשמע, כל השנה אני סוחב את העוול שעשיתי לך. החלטתי לתקן זאת: סיכמתי עם הגבאי כי אני קונה את מפטיר חנה בכל מחיר ומכבד אותך לקרוא אותו".
"אין צורך, השיב האיש בחיוך ענק, לפני חודשיים נולדו לי תאומים"...
(שמעתי מ'מגיד' ירושלמי).