מאת מערכת מבצע תורה
מתי זה מחר? | מלקו"ש חל"א בא ג
(יש עניינים עיקריים בשיחה ובביאור שלא הובאו בדרשה, ועל כן מומלץ לעיין בשיחה טרם הדרשה)
שבת שלום!
פרשת השבוע שלנו עמוסה בנושאים, אבל יש בה שתי פרשיות שאנחנו אומרים בכל יום: פרשת קדש, ופרשת והיה כי יביאך. הפרשיות הללו כתובות גם בתוך התפילין שלנו, ובוודאי שיש לכל אחד יחס מיוחד אליהן.
נתעכב היום על פסוק מתוך פרשת 'והיה כי יביאך'.
פרשה זו עוסקת במצות פדיון הבן, שטעמה של מצוה זו הוא: שבחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים אחרי מכת בכורות שהייתה אז, ולכן כדי לציין את נס מכת בכורות עלינו לפדות את הבכורות שלנו.
פתחו בבקשה את החומש בפרק יג פסוק יד.
אבקש ממך, ר' זונדל, לקרוא את הפסוק בקול רם:
שמות פרק יג פסוק יד - וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ ה' מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים.
כלומר, כאשר ישאלך בנך מחר מדוע מקיימים את מצות פדיון הבן, תענה לו ש"בחוזק יד הוציאנו".
אגב, מי שזוכר מליל הסדר יודע, שהפסוק הזה שייך לבן התם מארבעת הבנים (וכפי שרש"י כותב בדיבור הבא)
זה הפסוק, והוא מוכר וברור. ועכשיו לרש"י, תקרא בקול רם, ר' איסר, רק את הקטע הראשון ברש"י:
רש"י שמות פרק יג פסוק יד - כי ישאלך בנך מחר - יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן.
מה רש"י אומר כאן?
[לשמוע מהקהל, שבוודאי יאמר מיד:]
בפשטות רש"י בא לסייג את המילה "מחר" בפסוק, ולהסביר שלא הכוונה למחר בבוקר, אלא ל"דור המחר", כלומר, בעוד כך וכך זמן.
והוא מביא על זה ראיה מפסוק בספר יהושע, שם מסופר שבני ראובן וגד וחצי שבט המנשה בנו מזבח על הירדן מצדו המזרחי. בני ישראל נחרדו ושלחו אליהם את פינחס שבירר: למה בניתם מזבח? האם אתם מייסדים לכם מזבחות חדשים מלבד המזבח שנמצא במשכן?
שניים וחצי השבטים השיבו, כי כוונתם בהקמת המזבח הוא מדאגה לעתיד:
"וְאִם-לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר, עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר: מָחָר, יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה-לָּכֶם, וְלַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"– בשל המרחק שבין כלל ישראל לשניים וחצי השבטים, שכלל ישראל גר בעבר הירדן המערבי והם במזרחי, עלולה להיווצר במרחק הדורות טענה כי אלו שני עמים. המזבח נשאר כדי להעיד על הקשר החזק בין כל י"ב שבטי ישראל ולא עבור הקרבת קרבנות.
בסיפור השבטים שם מוכרח שמשמעה של המילה "מחר" היא בקשר לדורות הבאים, כי הרי בדור של יהושע כל ילד ידע את הקשר האמיץ של בני גד ובני ראובן עם כיבוש הארץ, ולכן רק "מחר", בדורות הבאים, יצטרכו את ההבהרה הזו.
וממילא ראיה לעניננו שהמילה "מחר" יכולה להתייחס גם ל"מחר שלאחר זמן".
זה רש"י בפשטות. כולם מבינים כך?
אם כולנו הסכמנו על ההבנה ברש"י, הגיע הזמן להפוך אותו לקשה:
הכלל הראשון בלימוד רש"י הוא לחפש תמיד "מה הפריע לרש"י". רש"י לא כותב שום דבר סתם. האם מישהו כאן יכול לספר לי אולי מה לדעתו הפריע לרש"י בפסוק שגרם לו להתיישב ולכתוב את השורה הזו?
[לשמוע את הקהל, שמן הסתם יאמר: רש"י רצה להסביר שבמילה "מחר" אין הכוונה למחר בבוקר].
אם אכן זהו הפירוש, הרי שזה פירוש על המילה "מחר". אם תשימו לב רש"י מצטט מהפסוק ארבע מילים שאותם הוא מפרש, ולא רק את המילה "מחר". כשרש"י מסביר מילה הוא מביא רק אותה. כשהוא בא לענות על קושי, הוא מצטט את כל המילים שבהם יש קושי. ברור שיש קושי בכל ארבעת המילים הללו "כי ישאלך בנך מחר".
יש עוד הרבה שאלות על הרש"י הזה, ולא אלאה אתכם במסגרת הקצרה הזו, רק אציין עוד שאלה אחת: רש"י כותב "וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן". מי שרגיל ללמוד רש"י יודע שכשרש"י מצטט ראיות מפסוקים אחרים הוא לא כותב את כל הסיפור שם. לפי הסגנון של רש"י כאן היה צריך להיות כתוב "וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו ביהושע" או בסגנון הזה.
ממילא מוכרח שמה שהפריע לרש"י ובעקבות כך ביאר מה שביאר הייתה נקודה עמוקה יותר.
נעבור להסבר:
מה שהפריע לרש"י בפסוק זו השאלה: לא מה הפירוש "מחר", אלא למה בכלל התורה צריכה לומר שהבן ישאל "מחר". הפסוק היה מובן נפלא גם אם היה כתוב "והיה כי ישאלך בנך לאמור מה זאת", בלי "מחר". מה ה"מחר" הזה מוסיף לנו? זאת השאלה!1
האמת שזו שאלה חזקה, שכמה מהמפרשים עוסקים בה. כך למשל כותב כאן ה'כלי יקר' רעיון חינוכי יקר ערך: כבר הזכרנו שזו השאלה של הבן התם מ'ארבעת הבנים'. מאיפה יודעים שהוא 'תם', אולי הוא רשע שמתריס ושואל מדוע לקיים את מצות פדיון הבן? עונה הכלי יקר, מזה שרואים שהוא שואל את זה 'מחר'. אם הוא שואל היום, בשעת קיום המצוה – הוא רשע. התם מקיים את המצוה כשמבקשים ממנו. רק למחרת הוא מגיע ושואל. "נעשה ונשמע".
הכלי יקר מוציא מזה כלל: כשמצווים – מקיימים בלי שאלות. "מחר" כבר מותר לבוא ולשאול!
[דרך אגב, הכלי יקר אומר כאן ווארט נחמד: הבן התם שואל דווקא על פדיון הבן ולא על מצוות ליל הסדר. כי כשמביאים לו לאכול בשר ומצות ומרור, הוא שמח, זה נחמד לו. כשבאים לבקש ממנו כסף – זה מעורר אצלו תמיהה. החכם שואל על כל דבר, התם מתחיל לשאול רק כשזה נוגע לו בכיס...].
זאת אמנם התשובה ה"חינוכית" של הכלי יקר. מה עונה רש"י בדרך הפשט?
כשהתורה כותבת כאן את המילה "מחר" היא באה להסביר לנו למה הבן שואל את השאלה "מה זאת". יש שאלות שנשאלות בגלל שהוא "בנך", בגלל שהוא ילד ויש לו שאלות. ויש שאלות, כמו השאלה הזו, שנשאלת לא בגלל שהוא "בנך" וילד, אלא בגלל שהוא "מחר".
הסיבה של השאלה אינה בגלל שהוא ילד קטן שעדיין לא יודע תשובות לשאלות, אלא בגלל שהוא שייך לדור ה'מחר', הוא לא היה נוכח בשעת יציאת מצרים ולא ראה את מכת בכורות. הוא אמנם יודע מיציאת מצרים, כי אין ילד יהודי שלא יודע מיציאת מצרים שאותה מזכירים מידי יום ומידי לילה (והילד ששואל בליל הסדר, הוא באמת ילד כל כך קטן שלא יודע מכלום, ולא עליו מדברים כאן). אבל את כל הפרטים של מכת בכורות, ושה' קנה את הבכורות באמצעות מכת בכורות – את זה הוא לא יודע כי הוא לא היה נוכח. ולכן, רק בגלל פער הזמן, בגלל ה"מחר", מתעוררת השאלה: למה מקיימים את מצות פדיון הבן.
זאת אומרת שה"מחר" שכתוב בפסוק, זה הטריגר של השאלה. "והיה כי ישאלך בנך מחר" – בגלל שזה "מחר" לכן הוא ישאל!
וכעת נבין מדוע רש"י מביא ראיה מ"בני גד ובני ראובן":
כמו שהזכרנו בתחילת הדברים, הסיפור עם המזבח שבנו שבטי הצפון לעדות שהם חלק מכלל ישראל, נבע מתוך דאגה לעתיד, כי הרי בדור של יהושע אף אחד לא יבוא ויטען נגדם טענות אחרי שהם מסרו את נפשם על כיבוש הארץ. ואם כן המילה "מחר" שכתובה שם, אינה רק במשמעות של "לאחר זמן" אלא היא הסיבה להקמת המזבח.
כלומר: אם רש"י היה בא לפרש את המילה "מחר" – הוא אכן היה צריך לצטט בדיבור המתחיל רק את המילה "מחר", ובראיה היה צריך לכתוב "וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו ביהושע". אבל בגלל שרש"י מסביר את הפסוק, הראיה היא דווקא מ"בני גד ובני ראובן", כלומר: לא מהמילה "מחר" שם, אלא מכל הסיפור שם, שיתכן רק ב"דור המחר".
הרבי מליובאוויטש, שהשבוע מלאו 67 שנים לעלותו על כס נשיאות חב"ד, מוצא ברש"י הזה פירוש נוסף בדרך הדרוש, מסר שמהדהדת בו דרכו של הרבי בכלל:
רש"י מלמד אותנו, אומר הרבי, שיש שני סוגי בנים. יש בן ששואל שאלות "מחר שהוא עכשיו", ויש בן ששואל שאלות "מחר לאחר זמן".
"מחר שהוא עכשיו", זה הבן שאמנם חי "מחר", אבל באורחות חייו, בדרכי החינוך שלו, הוא בעצם "עכשיו", הוא חלק מהדור שלך. נכון, יש ביניכם עשרים וחמש - שלושים שנה, אבל הבן הזה של "מחר" הוא "עכשיו", הוא הולך בדרכים שלך. ויש לו שאלות. הוא ילד בריא עם שאלות. וברור שמחובתינו וזכותינו לענות לו.
אבל יש ילד שהוא "מחר שלאחר זמן", הוא כבר לא שייך ל"דור שלנו", הוא התרחק, הוא התנתק, הוא בכלל לא מבין על מה אנחנו מדברים. השאלות שלו לא נובעות מסקרנות אלא מבורות, הוא חי ב"דור אחר", ב"מחר שלאחר זמן". נראה לך שעל השאלות שלו אתה לא צריך לענות? אומרת לך התורה: גם הוא בן שלך, גם הוא "בנך", ואתה מחוייב כלפיו, הקדש לו מזמנך, ומחובתך למצוא את הכלים והדרך להגיע גם אליו, ולהסביר גם לו ש"בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים"!