הכל מאִמָא | מלקו"ש חט"ז וארא ב
(יש עניינים עיקריים בשיחה ובביאור שלא הובאו בדרשה, ועל כן מומלץ לעיין בשיחה טרם הדרשה)
מאת מערכת מבצע תורה
שבת שלום!
השבוע אנחנו כבר בשבוע השני של ספר שמות, וכבר הספקנו ללמוד דבר או שניים על משה רבינו. בשבוע שעבר כבר שמענו שיש לו אח בשם אהרון. וכאן, ממש באמצע תיאור הפגישה של השניים עם פרעה והדרישה לשחרר את בני ישראל ממצרים, מכניסה התורה עוד פרשה קצרה, בת ארבע עשרה פסוקים, העוסקת בייחוסם ומשפחתם של משה ואהרון.
בסיום הקטע הזה כותבת התורה שני פסוקי סיום, בסגנון מיוחד ולא כל כך מצוי. פיתחו את החומשים בפרק ו, ותקרא בבקשה ר' זונדל את פסוקים כו וכז:
שמות פרק ו - (כו) ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה' לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: (כז) הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן:
קל לשים לב לייחודיות של פסוקי הסיום הללו. וכיצד הם פותחים ומסיימים באותם המילים, רק בשינוי הסדר: בתחילה "הוא אהרן ומשה", ולבסוף "הוא משה ואהרן".
ועכשיו נעבור לרש"י. בבקשה ר' איסר, קרא את הדיבור הראשון ברש"י כאן:
רש"י שמות פרק ו פסוק כו - הוא אהרן ומשה - אלו שהוזכרו למעלה, שילדה יוכבד לעמרם, הוא אהרן ומשה. יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד: תודה רבה.
מישהו יכול לסכם לי את דברי רש"י כאן?
[לשמוע בזריזות, מן הסתם יתמקדו בחלק השני של רש"י "לומר לך ששקולין כאחד"].
ובכן, חברים, הרש"י הזה בעייתי עד כדי כך, שאני ממש לא מבין מה כתוב בו. כל מי שהתרגל לקריאה ולימוד נכון של רש"י יסכים איתי שזה רש"י שצועק בעיות.
שימו לב. ה'רש"י' הקצר הזה כולל למעשה שני עניינים שונים, שמשום מה הוא החליט לחבר יחד.
העניין הראשון, זה פירוש המילים "הוא אהרן ומשה" – רש"י מתקשה, כך זה נראה, בהבנת הפרשה. הוא לא מבין מדוע התורה כותבת את המילים האלה "הוא אהרן ומשה", מה זה נותן לנו?
ומה הוא עונה?
[לשמוע מהקהל]
הוא עונה שהתורה באה להדגיש שאהרן ומשה שעליהם קראנו בפסוק כ' – הם האהרן ומשה שבהם עוסקים כל הפרשות האחרונות. בלידה של משה בפרשת שמות קראנו "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" בלי שמות, ושם כתוב שנולד ילד שלימים נעשה משה. כאן לראשונה מציינת לנו התורה "הוא אהרן ומשה", שיוכבד ועמרם הם ה"איש מבית לוי" ו"בת לוי" של פרשת שמות. זה הפירוש הפשוט של דברי רש"י.
אבל רגע, למה רש"י צריך כזו אריכות. תכתוב קצר ופשוט: "הוא אהרן ומשה – אלו שהוזכרו למעלה". אני חושב שכל אחד מבין שהפעם האחרונה שהשמות הללו הוזכרו היה בפסוק כ', וברור ששם מדובר על עמרם ועל יוכבד, למה רש"י צריך לחזור ולכתוב "שילדה יוכבד לעמרם"?
בקטע הבא רש"י ממשיך: "יש מקומות שמקדים אהרן למשה, ויש מקומות שמקדים משה לאהרן – לומר לך ששקולין כאחד". מעבר לשאלה הפשוטה שאני מקווה שכל אחד שואל את עצמו "מה הקשר למה שכתוב לפני כן", יש לי כאן שאלה אחרת. וזו שאלה שרק מי שיודע ללמוד רש"י יכול להבין אותה.
שימו לב: רש"י לא כותב סתם רעיונות יפים. יש כלל בסיס ברש"י ובלעדיו אי אפשר להבין ברש"י אפילו מילה אחת. והכלל הוא: רש"י תמיד, תמיד, תמיד עונה על שאלה. רש"י הוא מורה, והוא קשוב לשאלות שלנו ועונה עליהם. אין מושג כזה של רש"י שלא עונה על שאלה. ואם לא רואים שאלה – סימן מובהק שלא הבנו את רש"י.
אחרי שסיכמנו את הכלל הזה ברש"י: האם מישהו יכול לומר לי, מה כאן מפריע לרש"י שלכן הוא צריך לענות "לומר לך ששקולין כאחד?"
[לשמוע את הקהל, שבוודאי יאמר – שהפסוקים הללו עצמם פותחים ב"הוא אהרן ומשה" ומסיימים ב"הוא משה ואהרן" – והשינוי הזה צורם. ולכן רש"י מסביר את מה שהסביר].
האמת היא שההסבר שלכם הוא גם פשוט וגם נכון, אבל, וכעת אני צריך את החשיבה שלכם: מתי היה נכון לכתוב את ההסבר הזה, על המילים "הוא אהרן ומשה" שפותחות את המשפט, או על המילים "הוא משה ואהרן" שחותמות אותו?
בוודאי שבמילים החותמות. זה מתחיל להיות צורם רק בסוף, אחרי שפתחנו ב"הוא אהרן ומשה", ופתאום מסיימים את אותו הקטע באותם המילים ורק בשינוי של "הוא משה ואהרן" – חייבים את ההסבר הזה, אז למה רש"י כותב את ההסבר הזה בהתחלה?!
יש על הרש"י הזה עוד לפחות שבע שאלות, אבל המסגרת לא מאפשרת, ועוד רגע נעבור להסבר. אבל רק עוד שאלה מהדהדת אחת, שחייבת להיזעק כאן. זו שאלה מהסוג שנקרא באידיש "קלוץ קשיא" – קושיא מקרש. כלומר: שאלה חזקה כל כך, שמרוב שהיא חזקה אנשים פוחדים לשאול אותה:
באמת?! משה ואהרן "שקולין כאחד"? משה רבינו שקראנו עליו בשבוע שעבר ש"כיון שנולד נתמלא הבית כולו אורה", ושהקב"ה פוגש אותו בסנה ומדבר איתו שבוע ימים, ושה' אומר לו שהוא יהיה "אלוקים לפרעה" יש לו את אותה החשיבות והמשמעות כמו של אהרן, שעם כל הכבוד הוא רק העוזר של משה?! – איך רש"י קובע ש"ששקולין כאחד"?
טוב, נעבור להסבר:
השאלה שהציקה לרש"י, שבגללה הוא כתב את כל הקטע הזה כולו, היא – לא כמו שחשבנו קודם, ההבדל בין תחילת הקטע לסופו ("הוא אהרן ומשה", "הוא משה ואהרן" – כי אז הוא היה מפרש על הפעם השניה שזה מופיע) אלא שאלה אחרת לגמרי, וכללית הרבה יותר: אנחנו כבר מכירים את משה ואהרן, כבר קראנו עליהם בתורה כמה פעמים, במיוחד בפסוק יג בפרק שלנו – שה' דיבר אליהם וציוה אותם ללכת לפרעה ולומר לו להוציא את בני ישראל ממצרים. מה המשמעות של ההפסקה הזו שהתורה עשתה כדי לספר לנו על הייחוס שלהם, ובמיוחד הסיום המוזר הזה "הוא אהרן ומשה" – כאילו לא שמענו מעולם את שמותיהם. אנחנו הרי מכירים אותם היטב!
לכן אומר רש"י רעיון נפלא:
התורה רוצה לעשות לנו היכרות עם יוכבד ועמרם, ההורים של משה ואהרן. אם נכיר אותם, נדע לא רק מי הם ההורים של האחים הגדולים האלה, אלא גם נבין איך נולדו אנשים מיוחדים כל כך.
התורה מזכירה לנו שהם הבנים של עמרם ויוכבד. שיוכבד – רש"י כבר גילה לנו בפרשת שמות, היא היא "שפרה" מ"שפרה ופועה". אשה של מסירות נפש. כאשר פרעה הרשע גזר להרוג את הילדים, היא קיימה "ותחיינה את הילדים". ובדומה לכך עמרם, גם עליו כבר למדנו ברש"י בפרשת שמות, שהוא התגרש מיוכבד בגלל החשש להביא ילדים שיושלכו ליאור, ואז חזר ונשא אותה מתוך אמונה וביטחון פנימיים ועמוקים שבעזרת השם הקב"ה יגאל את עם ישראל, וצריכים להמשיך ולהביא חיים יהודיים בריאים לעולם, בלי להתחשב בגזירת פרעה.
עכשיו, כשאנחנו יודעים מי ההורים – אנחנו יכולים להבין מאיפה צומחים להם ילדים כמו אהרן ומשה!
וזה מה שרש"י מתחיל: "הוא אהרן ומשה" וכאילו שואל בשקט (כדרכו לשאול בשקט) – מה החידוש ש"הוא אהרן ומשה", והוא עונה בקול רם: "אלו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם – הוא אהרן ומשה". כל הפרשה הזו, ובמיוחד הפסוק הזה, באו ללמד אותנו את ייחוסם המיוחד של אהרן ומשה. וכאילו הפסוק כאן אומר לנו "אתה יודע למה "אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"? בזכות שהם הבנים של יוכבד ועמרם, אנשים כל כך מיוחדים ובעלי מסירות נפש, "מגיע" להם כאלו ילדים!
ועכשיו, שואל רש"י עוד שאלה, ושוב בשקט – כדרכו. אבל השאלה עכשיו היא לא על הפסוק, אלא על ההסבר שהוא כעת אמר:
אם מדובר על המעלה של משה ואהרן בזכות ההורים, בואו נסתכל רגע: מתי היה הסיפור של המסירות נפש של יוכבד? זה הרי היה כאשר התחילה הגזירה להרוג את הבנים. מתי זה היה? – אחרי לידת אהרן, לפני לידת משה. מתי היה הסיפור של המסירות נפש של עמרם, להינשא שנית ליוכבד למרות הקשיים והגזירה? – שוב כאשר נגזרה הגזירה, אחרי לידת אהרן, לפני לידת משה.
אם ככה, אז משה הוא בעיקר מי שנולד בצורה מיוחדת כל כך, להורים מיוחדים שעברו את הניסיונות הקשים האלה. אהרן – עוד נולד קודם! אז בפסוק הזה היה צריך להיות כתוב "הוא משה ואהרן" ולא "הוא אהרן ומשה", כי בפרט הזה משה מרכזי יותר מאהרן!
לכן רש"י מסביר: "לומר לך ששקולין כאחד", התורה בחרה דווקא כאן לכתוב את אהרון קודם, כדי ללמד אותנו ש"שקולין כאחד". מה זה "שקולין כאחד" – לא הכוונה שהם באותה המעלה ובאותה החשיבות, שהרי כפי שהזכרנו זה לא בדיוק ככה. משה יותר מרכזי. אלא: שמבחינת השליחות האלוקית, "אשר אמר ה' להם", הם שניהם מהווים שני חלקים של אותה השליחות ממש. (זה לא שהקב"ה שלח את משה לשליחות אחת ואת אהרן לשליחות אחרת, אלא שהוא שלח את משה ואת אהרן להוציא יחד את ישראל ממצרים. כמובן שלכל אחד יש את החלק שלו בשליחות, אבל השליחות היא אחת – ושניהם "שקולין כאחד").
חושבני שהמוסר השכל מהרעיון הזה פשוט ומובן לכל אחד: ההתנהגות שלנו כהורים – היא היא המציאות והחיים של הילדים שלנו בעתיד. ועל השאלה איך מגדלים ילדים מיוחדים ונפלאים, נענה: נשתדל בעצמנו להיות הורים מיוחדים ונפלאים. וזה, חברים, בדוק ומנוסה.