פעם הגיע הרב להתפלל בליל-שבת בבית-כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ-לארץ. בשעת התפילה הבחין הרב, שאין ילדים בין המתפללים. היו שם אנשים צעירים שבוודאי היו להם ילדים קטנים, אבל כנראה שלא החשיבו את ביאת הילדים לתפילה והיו מותירים אותם בבית.
אחרי קבלת שבת כיבדו את הרב לדרוש, והעלו אותו לבימה שבמרכז ההיכל.
עלה הרב במדרגות הבימה, הרהר ושתק ולפתע צעק: "אוי, איזה חושך שורר בבית הכנסת שלכם".
נבהלו כולם והביטו איש בפני רעהו. אחד הנוכחים שהיה עם-הארץ אמר בקול: "אולי כדאי שהגבאי ידליק גם את הנברשות הגדולות שמדליקים אותן רק ביום כיפור"...
המשיך הרב ואמר: "רבותי, אני רואה כאן חושך נורא, שקשה לי אפילו לתארו".
אחד המתפללים קם ממקומו ועלה אל הבימה, ניגש אל הרב והציג עצמו בתור רופא עיניים ואמר: "אם כבודו רואה חושך נורא, חוששני שמצבו מסוכן. אני מוכן לפנות את הרב מייד לקליניקה שלי ולבדוק מה קרה לראייתו".
ואז, באווירה המתוחה שנוצרה מתוך דאגה לשלומו של האורח הדגול, קרא הרב בהתרגשות: "בית-כנסת שאין מביאים אליו ילדים, חושך איום ונורא שורר בו".
הרב פתח ודרש בפניהם על חינוך הילדים ועל חשיבות הבאתם לבית-הכנסת, כדי שילמדו איך מתפללים ויכירו את התפילות והמנהגים, ובשנים הבאות הם ימשיכו את חיי הקהילה ויעמידו דורות נוספים של יראי שמים.
בסיום הדרשה, כשירד הרב מן הבימה ושב למקומו, חשו כולם כי אור מתחיל להתנוצץ במקום.
קשרים
- שבועות - החשיבות להביא ילדים לבית הכנסת. ערבים בעדנו.