י' שבט / פרשת בשלח - אמריקה אינה שונה (הבר)

מבוסס על לקוטי שיחות ג/876 * זמן משוער: 12 דקות

מאת הרב חיים הבר, באר בשע

פתיחה: שני יהודים, שלוש דעות (1 דקה)

פתגם יהודי עתיק אומר: שתי יהודים שלוש דעות.

עכשיו מי שלמד מתמטיקה, ינסה לעשות חישוב כמה דעות יש ל-600,000 יהודים? אה?

תופתעו לגלות, אבל הפעם "יצאנו בזול". כאשר בני ישראל עמדו מול ים סוף, פרעה מאחוריהם, הים לפניהם והמדבר מצידיהם, היו בתוכם "בסך הכול" ארבע דעות: קבוצה אחת אמרה "ניפול לים ונטבע", העיקר שהמצרים לא יוכלו לגעת בנו ולתפוס אותנו; קבוצה שניה אמרה "נחזור למצרים", כי אין ברירה; קבוצה שלישית אמרה "נילחם בהם"; קבוצה רביעית אמרה "נתפלל לה'", כמו שיהודים רגילים לעשות בעת צרה.

שאלה: למה ה' שלל את ארבעת הקבוצות (1 דקה)

השאלה היא, עם איזו קבוצה אתם מזדהים?

מן הסתם עם הקבוצה שאמרה להילחם או להתפלל.

אולם הקב"ה שלל את כל הקבוצות. על הקבוצה הראשונה שאמרה ליפול לים, ה' שלל ואמר "התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום"; על הקבוצה השניה שאמרה לחזור למצרים, ה' שלל ואמר "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם"; על הקבוצה שאמרה להילחם, שלל ה' ואמר "ה' ילחם לכם" ואתם אל תילחמו; והקבוצה הרביעית שאמרה להתפלל, ה' אמר "אתם תחרישון" ולא תתפללו.

מתעוררת השאלה: מילא אפשר להבין מדוע לא טוב ליפול לים או לחזור למצרים, אבל מה הבעיה בגישה שאומרת להילחם או להתפלל, זו לכאורה תגובה קלאסית?

הקדמה: ארבע גישות ביחס למודרנה (2 דקות)

תעזבו לרגע את בני ישראל שעמדו לפני שלושת אלפי שנים על הים, ונסו להתמקד בעם ישראל היום. כתוב שבכל דור ודור אדם צריך להרגיש כאילו יצא ממצרים. ובכן, רבותי אני שמח להודיע לכם שההיסטוריה חוזרת. גם היום יש את מצרים, גם היום בני ישראל עומדים מול הים עם אותה דילמה. וכן, ניחשתם נכון, גם היום יש ארבע קבוצות ופיתרון אחד. מה הכוונה?

במשך מאות שנים, היהדות פרחה ב'שטעטל' בפולין ובמלאח במרוקו ובשאר תפוצות ישראל. ישיבות נבנו, תלמידי חכמים למדו תורה והכול פרח. עד שבדורות האחרונים הגיעה ההשכלה והמודרניזציה לאזור, וכמו נחשול אדיר, איימה להטביע את היהדות בתוך הגל העולמי של ההשכלה והמודרנה.

היהדות עמדה אז במשבר. מצד אחד יש לנו את התורה והמצוות שניתנו לפני שלושת אלפים שנה, ומצד שני יש תרבות מודרנית ועכשווית המעודדת ערכים (או חוסר ערכים) שונים לחלוטין.

בנקודה הזו התפתחו בעם ישראל ארבע גישות: בדלנות, פשרנות, קנאות ופאסיביות.

הגישה הראשונה – בדלנות: להסתגר בתוך החומות (2 דקות)

הגישה הראשונה היא הגישה הבדלנית, המקבילה לגישה "ליפול לים". גישה זו טוענת כי הדרך היחידה להתגונן מפני התרבות המודרנית היא פשוט להתבדל ולהסתגר בתוך החומות, ולנתק מגע מהעולם החיצון ומכל מי שקשור אליו.

אומנם יש היגיון בגישה הזו, אבל יש בה בעיה כפולה:

ראשית, מדובר בעצימת עיניים שאין בה התייחסות ופיתרון לבעיה ולמציאות;

שנית, התנהגות כזו מוגדרת "צדיק בפרווה". כאשר קר בחוץ וברצונך להתחמם, אתה יכול להדליק חימום ובכך לחמם את החדר כולו ואת היושבים בו, ואתה גם יכול לדאוג רק לעצמך וללבוש פרווה, בשעה שלכולם ממשיך להיות קר. בדלנות והסתגרות אומנם דואגים למי שנמצא בתוך החומות, אבל לא מחממים את מי שנמצא מחוץ לחומות. לכן ה' שולל את הגישה הזו.

הגישה השניה – פשרנות: לעשות רפורמות בתורה (1 דקה)

הגישה השניה היא הגישה הפשרנית, המקבילה לגישה "לחזור למצרים". זו גישה האומרת שאין מנוס, וצריך לעשות רפורמה לתורה ולהתאים אותה לערכים המודרניים, כפי שראינו את מה שעושות התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות, ה' יצילנו מהם.

הבעיה בגישה הזו ברורה. ה' נתן את התורה ואמר שהיא נצחית "חוקת עולם לדורותיכם", "עד עולם", כלומר שהתורה נשארת אותו דבר בכל עידן ובכל תקופה, ואין מקום לעשות בה ריפורמות.

הגישה השלישית – קנאות: להילחם במודרניזציה (דקה וחצי)

הגישה השלישית היא הגישה הקנאית, המקבילה לגישה "להילחם במצרים". זו גישה שאומרת שצריך לתקוף את המודרניזציה ואת הכלים המודרניים, את המדענים ואת כל מי שאינו שומר מצוות. ואולי אפילו לזרוק אבנים על מכוניות הנוסעות בשבת...

אומנם יש היגיון בגישה הזו, שכן לפעמים צריך להילחם, אבל יש בה בעיה כפולה:

ראשית, מי שמתעסק בלכלוך – מתלכלך. כאשר עוסקים במלחמות נגד הלכלוך של העולם הזה, בסופו של דבר קצת מהלכלוך נדבק באדם עצמו;

שנית, יש כאן בזבוז אנרגיה. אם אדם מוציא את כל האנרגיה על מלחמה ברע, אחר כך לא נשארת לו אנרגיה לעשייה טובה וחיובית. וחבל. לכן ה' שולל גם את הגישה הזו.

הגישה הרביעית – פאסיביות: להישען על אבינו שבשמים (דקה וחצי)

הגישה הרביעית היא הגישה הפאסיבית, המקבילה לגישה "נתפלל לה'". לפעמים אנשים יכולים לעשות ולשנות את המצב ובמקום זאת "מרימים ידיים" לשמים, לא בגלל שהם פונים אל ה' אלא יותר בגלל שנופלים לפאסיביות ואדישות[1]. כמובן שזו לא הדרך הנכונה.

הגישה הנכונה – ויסעו: לעשות ולקרב יהודים בדרך לגאולה (2 דקות)

למדנו אפוא מה לא – לא לבדלנות, לא לפשרנות, לא לקנאות ולא לפאסיביות.

אז מה כן? אומר הקב"ה "דבר אל בני ישראל ויסעו". צריך להתקדם צעד אחד קדימה (ובאידיש "מ'דארף גייען וויטער"). ה' אומר לבני ישראל: נתתי לכם מסלול נסיעה (GPS) ברור מאוד, שתחנת המוצא שלו היא מצרים ותחנת היעד היא הר סיני, כמו שנאמר בפירוש "בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלוקים על ההר הזה". במקום לחשוב איך לשנות את התוכנית, אתם פשוט צריכים להתקדם ולהמשיך עם התוכנית המקורית, שהים ייבקע.

י' שבט: אמריקה אינה שונה

אנו מציינים היום את תאריך יו"ד בשבט, יום ההילולא של הרבי הריי"ץ, ויום עלייתו לנשיאות של הרבי מליובאוויטש.

בשנת ת"ש (1940), כאשר הרבי הריי"ץ הגיע לאמריקה, כולם יצאו מנקודת הנחה ש"אמריקה שונה". אמריקה זה לא אירופה, ואי אפשר להמשיך עם חיים יהודיים באמריקה המודרנית. אנשים הורידו זקנים, התחילו לעבוד בשבת, והאווירה לא הייתה קדושה.

הגיע אדמו"ר הריי"ץ ולא ניסה להתבדל, לא להתפשר, לא להילחם וכמובן לא להיות פאסיבי. הוא טבע מיד את הסיסמה "אמריקה אינה שונה" ("אמריקה איז ניט אנדערש"). בעצם הוא אמר כאן "ויסעו" – אנו צריכים ללכת קדימה, ולהביא את היהדות לכל מקום, גם לאמריקה. על בסיס הסיסמה הזו, התחיל להקים מוסדות יהודיים, לשלוח שליחים לכל המדינות והערים, כדי לבנות את יהדות אמריקה.

אהבת ישראל: כל יהודי הוא אות בספר התורה

הנחת היסוד הייתה, שאסור לוותר על שום יהודי.

מספרים על הרב שמואל (לויטין), שהלך לגייס כספים עבור ישיבת חב"ד. הוא הגיע אל יהודי עשיר, והלה טען כי אינו דתי ואינו מתעניין ביהדות. השיב לו הרב שמואל, כי כל יהודי הוא אות בספר תורה. אומנם האות יכולה לדהות וקצת להימחק, אבל אפשר לתקן אותה...

כאשר סיפר את הדברים לרבי הריי"ץ, ראה שהרבי אינו שבע רצון. אמר לו הרבי, כי יהודי אינו כמו אות כתובה, שיכולה להימחק, אלא כמו אות חקוקה וחרוטה, כמו האותיות של לוחות הברית. האותיות הללו לא יכולות להימחק, אלא מקסימום להתכסות באבק. צריך רק לנקות את האבק, והאות מתגלית במלוא יופיה.

כלומר, לכל יהודי יש נפש אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא", "ועמך כולם צדיקים". שום דבר לא יכול למחוק את הנשמה היהודית. אולם יכול להצטבר אבק ולכלוך, המכסה על הנשמה, והתפקיד שלנו הוא לנקות את הלכלוך ולגלות את הנשמה.

עם המסר הזה המשיך חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש, שהראה מהי אהבת ישראל לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

ביום ההילולא אנו אמורים להיזכר במסר הזה, ולגלות אהבה אמיתית וטהורה לכל יהודי.

תוכן הדרשה – גזור ושמור

אמריקה אינה שונה

פתיחה: שני יהודים, שלוש דעות (1 דקה)

שאלה: למה ה' שלל את ארבעת הקבוצות (1 דקה)

הקדמה: ארבע גישות ביחס למודרנה (2 דקות)

הגישה הראשונה – בדלנות: להסתגר בתוך החומות (2 דקות)

הגישה השניה – פשרנות: לעשות רפורמות בתורה (1 דקה)

הגישה השלישית – קנאות: להילחם במודרניזציה (דקה וחצי)

הגישה הרביעית – פאסיביות: להישען על אבינו שבשמים (דקה וחצי)

הגישה הנכונה – ויסעו: לעשות ולקרב יהודים בדרך לגאולה (2 דקות)

י' שבט: אמריקה אינה שונה

אהבת ישראל: כל יהודי הוא אות בספר התורה ----[1] אמרה – אין לנו על מי להישען: חז"ל מפרטים בסוף מסכת סוטה רשימה ארוכה של סימנים רעים שיהיו בעקבתא דמשיחא, כמו "חוצפה יסגי", "פני הדור כפני הכלב" ועוד. בסוף הרשימה מופיע המשפט הבא: "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים" (משפט שידוע בתור שיר מפורסם). מסביר הרבי הריי"ץ, כי זה חלק מסימני סוף הגלות – במקום לקום ולעשות מעשה, אנשים מגלגלים את האחריות על ה' ואומרים "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים". במקום זאת שיפסיקו להישען על הכיסא ויתחילו לעשות משהו!

הערות

• הרב י"י נוימן, מכבים רעות: לכאורה המשמעות בשיחה בנוגע לכת השניה של נחזור למצרים זה לא רפורמה חלילה אלא לעבוד את ה' מתוך מיצר וללא חיות כעבודת פרך. אדרבה זאת דרגה שניה ויותר נעלית אפילו מהכת הראשונה. לא הבנתי איך אפשר להסיק משם ש'נחזור למצרים' זה לעשות רפורמה ופשרות בתומ"צ ר"ל.
• הרב מענדל גרייזמן, רוג'רס: לענ"ד, רפורמות יותר מתאים לטביעה בים, ובדלנות ללחזור מצרים (חוסר רצון "להתקיף)). אבל הווארט טוב מאוד...