מאת הרב חיים זילבר, צפת
בשעת נעילה של יוכ"פ, הבחינו התלמידים כי עננה של דאגה מרחפת סביב דמותו הקדושה של רבם - הבעל שם טוב.
כולם התפללו בבכיות נוראות, והשאגות והתחינות הרקיעו שחקים. לפתע בקע קולו של נער צעיר מפאתי ביהכנ"ס: "קו-קו-ריקו!!"
הגבאים ניגשו אל הצעקן שמפר את דממת וקדושת החג, ורצו להרחיקו מהתפילה, אבל הבעל שם טוב הסתובב כשפניו צוהלות.
הביט אל הנער בשמחה, והפטיר לשאר המתפללים הנדהמים "היתה גזירה גדולה בשמים, ובזכות תמימותו של הנער הכפרי היא התבטלה"..
לשנה אחרת, הזדמן שהבעל שם טוב נסע למקום אחר ביום הקדוש.
והנה, להפתעת הגבאים, עם שעת הדמדומים - לקראת נעילה - התאספו כמאתיים וחמישים נערים פוחזים, בני אותו הכפר של הנער דאשתקד.
כולם לבושים במכנסים קצרות כשמגרפות וגרזנים בידיהם. הם נכנסו לבית הכנסת ובגרון ניחר החלו צועקין בקולי קולות - "קו - קו - רי - קו " !!
אחד מהגבאים רצה לגרש את החבורה, אבל מיד התנפלו עליו שאר הגבאים והניאו אותו, באמרם: "הלא הבעל שם טוב - ציווה"...