מאת הרב שמעון אייזנבאך, אילת
סיפר ר' מענדל: פעם חזרתי מארה"ב או לונדון והבאתי לנכדי עט בן ארבע צבעים. נכדי החל לקשקש בעט ותוך כדי ציורו התקלקל המנגנון של העט.
נכדי ניסה פעם אחר פעם להציל את העט ולא עלתה בידו. לבסוף התייאש נכדי וזרק את העט הצידה וצעק: "ה פ ק ר"!!!
צעקת ההפקר שלו היתה רמת היאוש הגדולה ביותר שאדם יכול להגיע אליה, ואז הרעים ר' מענדל בקולו הגדול: "און דאס טאר ניט זיין!" [= וזה אסור שיקרה]