יוסי גורדון, מתוך אתר בית חב"ד
האחים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי נהגו לנדוד מעיירה לעיירה כשהם מחופשים לקבצנים. לעתים הם הצטרפו לקבצנים נוספים כשהם עברו מעיר לעיר. באחד ממסעות אלה הואשמו כמה קבצנים בגניבה, וכתוצאה מכך נעצרו כולם והושמו מאחורי מסגר ובריח.
מכיוון שהייתה זו זו שעת צהריים, ביקש רבי אלימלך להתפלל את תפילת המנחה.
"אינך יכול להתפלל כאן" העיר לו אחיו, רבי זושא.
"מדוע?" לא הבין רבי אלימלך.
רבי זושא הצביע אל הדלי שעמד בפינת החדר ששימש לעשיית צרכי האסירים, מה שהפך את החדר ללא ראוי לתפילה.
החל רבי אלימלך לבכות.
"מדוע אתה בוכה, אחי היקר? האם הינך בוכה מכיוון שלא תוכל להתפלל תפילת מנחה בזמנה?" שאל רבי זושא, ורבי אלימלך השיב בחיוב.
"אין לך על מה לבכות!" קרא לעברו רבי זושא. "אותו בורא העולם שציווה אותנו להתפלל את תפילת המנחה, אמר כי אין להתפלל אם החדר לא נקי ומוכן לכך. נכון, אינך יכול לקיים את מצוות התפילה, אך אתה כן מקיים מצווה אחרת! עליך לשמוח כי גם כאן, בתא הכלא המצחין, אנו יכולים לקיים מצווה ולהתקשר לבורא העולם!"
דבריו של רבי זושא פעלו את פעולתם ואת מקום הדמעות החליף חיוך גדול. רבי זושא אחז בידיו ושניהם החלו לרקוד מרוב שמחה על כך שגם בבית הכלא הם זוכים לקיים מצווה.
השומר ששמע את הרעש לא הבין על מה המהומה. הוא שאל את האסירים האחרים לפשר המתרחש. "איננו יודעים" השיבו הם, "אך שמענו כי שני האנשים שוחחו על דלי השופכין העומד בפינת החדר, ולאחר מכן הם פתחו בריקוד."
"דלי השופכין גורם להם לשמוח ולרקוד? נוציא אותו מיד מן החדר!" קרא השומר בכעס.
ושני האחים נעמדו להתפלל תפילת מנחה כדת וכדין.
נחמיה וילהלם, אתר התקשרות
האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך נקלעו פעם לעיר בה לא הכירו אותם, הם התאימו בדיוק לפרופיל של שני חשודים שהמשטרה חיפשה והושלכו לכלא, בלילה ר' זושא מתעורר ושומע בכי, הוא מסתכל סביבו ורואה שאלימלך אחיו בוכה, פונה אליו ר' זושא בשאלה "אלימלך אחי, מדוע נפלת ברוחך?" עונה לו האח "אני מסתכל על החדר ורואה שיש כאן דלי שופכין לעשיית הצרכים וכידוע לך אסור להתפלל בחדר כזה, עוד מעט יאיר השחר ולא נוכל להתפלל אומר לו ר' זושא "זו לא סיבה לבכות זו סיבה לשמוח" ומיד מסביר "למה אנחנו מתפללים כל יום כי הקב"ה ציווה עלינו להתפלל, אותו קב"ה אמר לנו גם שכשיש כזה דלי בחדר אסור להתפלל, את המצווה להתפלל אנחנו זוכים לקיים כל יום, את המצווה שלא להתפלל בחדר כזה אף פעם לא זכינו לקיים הרי זו סיבה טובה לשמוח" ר' זושא אוחז בידיו של אחיו ושניהם מתחילים לרקוד בשמחה, האסירים מתעוררים ומחליטים גם הם לשבור שיגרה ולהצטרף לריקוד, הסוהרים מתעוררים לשמע הריקודים, פותחים את הדלת ושואלים מה השמחה? האסירים מצביעים על האחים, האחים מצביעים על הדלי ואז הסוהרים אומרים "זה מה שמשמח אתכם?", מיד הוציאו את הדלי והאחים נעמדו להתפלל שחרית מתוך שמחה...
קשרים
- פרשת וישב - "מדוע פניכם רעים היום".
- יוסף ילד מפונק שהתייתם בגיל צעיר, אביו מחבק אותו בחום ומהבית החם הזה הוא מוצא את עצמו כעבד במצריים בבית פוטיפר ובאותם זמנים העבדות הייתה לכל החיים, לכאורה יוסף הה אמור ליפול ברוחו ולהתייאש אך בפועל הוא לא מאבד את התקווה וממשיך להאמין שיהיה טוב, עובד בכל המרץ והופך להיות מנהל ביתו של פוטיפר, אך גם שם הא לא מגיע אל המנוחה, מעלילים עליו עלילה והוא נשלח לכלא, גם בכלא הוא לא מאבד את האמונה ונהיה ממונה על כל האסירים בוקר אחד הוא רואה שני שרים של פרעה שפניהם זועפות ויוסף פונה אליהם בשאלה "מדוע פניכם רעים היום" ננסה לחשוב על זה, אדם שכולו סבל רואה שני אנשים זרים במצב רוח ירוד הוא לא אומר לעצמו, "יש לי את הצרות שלי, מה איכפת לי מהם", אלא פונה אליהם ושואל מה קרה אולי אוכל לעזור לכם, הוא פותר להם את החלומות שלהם ובזכות זה בסופו של דבר הוא נהיה משנה למלך מצריים ומצליח לעזור לכל העולם. (הרב נחמיה וילהלם)
- י כסלו, י"ט כסלו, י"ב תמוז - שחרור ממאסר
- תניא פרק כו - מודעת זאת לכל מאמר רז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא שהוא ו"ה משם הוי"ה ב"ה ועלמא דאתכסיא הוא י"ה וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו' ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו...