בספר חסידים תרנה מסופר על בן שכיבד מאוד את אביו. לפני מות האב, הוא ביקש מבנו לקבל החלטה נחושה: לא להביע כעס בדיבור לפני שעובר עליו לילה.
לאחר פטירת האבא, הבן נסע לעסקים מעבר לים ושהה שם כמה שנים. כשחזר הביתה, שמע מאחורי הדלת קול בחור צעיר מדבר עם אשתו. הוא הזדעזע ורצה לשלוף את החרב להרוג את שניהם, אבל נזכר בהבטחתו לאביו לא לכעוס עד שיעבור לילה. הוא התאפק ונכנס הביתה בבוקר והאישה הראתה לו כי זה הילד שלהם. הוא צמח וגדל בכל השנים שהאב לא היה בבית וכעת הוא נעשה נער בוגר. אמר אותו אדם: ברוך אבי שציווני לעצור כעסי לילה אחד ולא הרגתי את אשתי ובני.