"בעיה חמורה מפריעה לי בעבודת הבורא", בכה יהודי בחדרו של המגיד הגדול ממזריץ', מנהיג תנועת החסידות בדורה השני. "מחשבות שונות נכנסות לי בתוך מוחי, ומפריעות לי להתפלל, ללמוד, לעסוק במלאכתי לשם שמים. מה הפתרון, כיצד יכול יהודי לשלוט על מחשבתו?!". "סע לז'יטומיר, שם גר תלמידי החשוב רבי זאב, אצלו תקבל תשובה לשאלתך!".
שם התלמיד את פעמיו לז'יטומיר הרחוקה. הימים ימי החורף, הוא נסע בעגלות מזדמנות של יהודים טובים שהסכימו לקחתו עמם, קילומטרים רבים הלך ברגליו, כשהוא מתבוסס בבוץ ובשלג, מפעם לפעם נכנס לאיזו אכסניה יהודית להיטיב את לבו, והמשיך בדרכו, לקבל תשובה: כיצד לשלוט במחשבות.
והנה סוף סוף עומדות רגליו בז'יטומיר העיר. הקור העז חודר לעצמות, פתיתי השלג מצליפות בפניו. הוא מזהה את הבית המואר למרות השעה המאוחרת, כביתו של הצדיק רבי זאב, תלמידו החשוב של המגיד הגדול, והוא מזדרז לשים את פעמיו לפתח הבית. הנה כעת הוא יזכה לשבת על כסא מסודר מול האח הבוערת, לאחוז בידיו הקפואות כוס תה חם, ולהנות מסעודה קלה.
הוא נעמד בפתח הבית ודפק. אך מהבית פנימה אין קול ואין עונה. דפיקות נוספות, והצצה מהחלון: הנה רבי זאב, הוא יושב ולומד, וכאילו איננו שומע את הדפיקות. החל היהודי לדפוק בחזקה, ולקרוא בקול רם, אך אפס, אין תגובה. כך עומד היהודי על ספו של הבית המואר והחמים, וקופא מקור. לא מבין מה אירע לו לצדיק הגדול, שאינו מכניס אורחים.
שעה שלמה חלפה, וידידנו דופק שם בז'יטומיר. ואז נפתחה הדלת: "בוא ברוך השם!" קיבלו בשמחה ר' זאב, "שב מול התנור, הנה המרק כבר חם, שפתתי אותו בדפיקה הראשונה שלך!". "מה? שמעת את הדפיקות ולא פתחת? מדוע?!". "ביקשתי ללמד אותך" אמר רבי זאב, "כי לכל בית יש בעל בית, ובעל בית פירושו: מי שמחליט מי יכנס ומתי יכנס! שומע אתה יהודי, היה בעל בית על עצמך, וקבע מי נכנס ומתי נכנס!".
•••
מאתיים וחמישים שנה עברו מאז אותו אירוע. ויותר מתמיד יש לחדד את המושג "בעל הבית", גם במובנו הפשוט ביותר. מי קובע מה התכנים שנכנסים הביתה, מה הדיבורים המושמעים בבית, מי מנהל לנו את הבית, את שיחות הסלון, את סעודת השבת ואת ארוחת הערב. האם אנחנו באמת "בעלי בית"?!
בפרשתנו מבקש בורא העולם: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". בנו לי בית, אפשרו לי להיות בעל-בית בתוך העולם שלכם. חכמינו דייקו בפסוק ולמדו, כי אין הכוונה רק לבית המקדש שבירושלים. "בתוכם" משמעו בתוך כל בית ובית. בתוך כל לב ומוח של איש יהודי.
ה' רוצה לו בית, וכשלב ראשון עלינו להיות בעלי בית. בשלב השני אפשר לקרוא את הפרשה כולה, ולהבין כיצד היא מתייחסת לתפקידנו לבנות בית לה'.
הנה פרט אחד: בפרשה נאמר כי את הבית יש לבנות מ"עצי שטים". "שטים" משמעם "שטות". עצי הבית, הקירות, חייבים להיות עשויים מחומר "שטותי". כלומר: שאינו תלוי בהבנה. ביתו של ה' נבנה מתוך החלטות קבועות, חוקים ברורים, שאינם זזים ממקומם בגלל טעמים שכליים. ככה זה, כי ככה זה.
אם הבית שלנו, יבנה על יסודות של "שטות דקדושה", על שמירה מדוקדקת של מצוות. אם נהיה בו בעלי בית אמיתיים – נזכה לנוכחותו של מלך מלכי המלכים, שיבוא גם הוא לגור אתנו.