לא קשה היה להבחין כי הפועל המבוגר המתרוצץ עם דלי המלט על הפיגומים של חברת סולל-בונה, אינו סתם פועל בנין. ההליכה שלו, הזקן הארוך, הפנים המאירות והמבע המיוחד בעיניים סותרים מעט את סרבל העבודה המגושם והמלוכלך. עם סיום העבודה, מחליף הפועל את בגדיו בבגדי תלמיד-חכם, והנה לפנינו החסיד הגדול רבי חיים משה אלפרוביץ.
רבי חיים משה היה שריד לדור של אמת, ככל שקידש את המלאכה ואהב אותה, כך שנא את הרבנות והשליטה. הוא ברח מהכבוד, והכבוד לא רדף אחריו, רבי חיים משה פשוט לא היה מעוניין בו.
יום אחד ניגש מנהל העבודה לרבי חיים משה והצעה מפתה בפיו: ראה, מכבר שמתי את לבי על עבודתך המסורה, על היושרה וההגינות שלך, על כישוריך הברוכים שאינם עולים בקנה אחד עם עבודת הכפיים הקשה בה אתה עוסק. הייתי מעדיף אותך לצדי במשרד הממוזג, כאן תוכל לעבוד כמנהל חשבונות בתנאי משרד. לא עוד שמש קופחת וגב דואב, כאן במשרד תקבל את העבודה הראויה לאישיות שכמוך.
למרבה הפלא סירב רבי חיים משה בנחרצות. "לא!" הוא אמר "מקומי על הפיגומים, רצוני לעבוד בכל כוחי – עבודת כפיים. כך נשאר הראש חופשי ופנוי לחשוב דברי תורה ורעיונות מעולם החסידות והקבלה. חבל, חבל לי להכניס גם את הראש לתוך העסק, חשוב לי שהראש – מלך האברים – יהיה עסוק במה שבאמת חשוב...".
- ראה תיקונים לסיפור כאן. •••
בדרכו של יעקב מבית אביו בבאר שבע לחרן, הוא עוצר בדרך למנוחה, הוא אוסף אבנים ובונה מגן מחיות-רעות ומזיקים. את המגן מציב יעקב אבינו רק סביב הראש. את שאר הגוף השאיר חשוף.
שליחותו של יעקב לחרן הינה רמז לשליחותו של כל יהודי בעולם הזה. הנשמה של כל אחד מאתנו מקורה ב"באר שבע" – בביתו של יצחק אבינו, תחת כסא הכבוד, והיא נשלחת ל"חרן" הנקראת כך בשל היותה "חרון אף של הקדוש-ברוך-הוא".
ויעקב יודע כי שליחותו היא במקום מסוכן. הוא יודע שהאטמוספרה החרנית לא דומה ולא משתווית לאווירה הייחודית של בית אברהם ויצחק. הוא מודע לכך שהוא עומד ליפול לידיו של לבן הארמי הנוכל הערמומי. והוא מחליט: הראש חייב להישאר מוגן. אעבוד את לבן בכל כוחי, אבל – רק בידיים, בכוחות המעשה. את הראש יש להשאיר נקי ומוגן, פנוי רק לתורה ולקדושה, למורשת של בית אבא. וכך עושה יעקב את הבלתי יאמן, ומוציא מתוך ביתו של לבן – משפחה ייחודית 'באר שבע'ית' אמיתית, שנים-עשר בנים קדושים וטהורים.
גם אנחנו בתפקידינו הרבים בעולם, צריכים לבוא במגע עם עשו ועם לבן, עם כסף, פוליטיקה, אוכל ואינטרסים. וגם אנחנו צריכים להשאר בסופו של יום נקיים ומצוחצחים, להקים משפחות ההולכים בדרך יעקב סבא, לשמור על טוהר מידות ונקיון כפיים. וזו משימה כמעט בלתי אפשרית.
מלמד אותנו יעקב אבינו: יש לשמור על הראש. "יגיע כפיך כי תאכל – אשריך וטוב לך", את יגיע הכפיים נאכל לבריאות, אך את הראש נשאיר שלם, לא ניגע בו, לא נחשוף אותו לתכנים לא ראויים, את הראש נשמור רק לאמת, לתורת אמת ולדרך אמת.
גם בדור הפייסבוק והוואצאפ, הסטטוסים והלייק, אפשר וצריך להשאר עם הראש מעל המים, לא משועבדים לחלוטין למכשיר הקטן. בסמארטפון זה נקרא "מצב טיסה".
•••
וכך אמר הרבי, רבי שלום דוב מליובאוויטש, לסוחר מצליח בערדליים (קאלאשן): "רגליים בערדליים – ראו ראיתי, אך הראש בתוך הערדליים?!"
שבת שלום!