שני חברים גדלו יחד ברוסיה, ואחד מהם עזב יום אחד את העיר ונסע לאמריקה. זו היתה התקופה הטובה של התעשיה והוא התעשר במידה רבה. החבר שנשאר ברוסיה פרנס את משפחתו בקושי רב, וכשהגיעו בנותיו לגיל נישואין, לא מצא אמצעים לחתן אותן.
בצר לו, הוא נזכר בחברו העשיר, שאהב אותו כל כך, ועלה בדעתו לבקש ממנו עזרה. הוא קנה כרטיס הפלגה לאמריקה הגדולה והגיע לביתו של חבירו בשכונת איסט-סייד היהודית. אולם ההוא נעשה עשיר וגס רוח, ועשה עצמו כאילו אינו זוכר את חבירו מהעבר. כל נסיונותיו לעורר את לבו לא הצליחו.
ביום האחרון לשהותו שם, ניגש המסכן לחבירו העשיר ואמר לו: "אני חוזר לביתי, אבל דע לך שמחר אתה מת! זה כנראה היום האחרון שלך בעולם!". העשיר נבהל והפציר בו שיפרש את דבריו, אך הוא לא היה מוכן.
העשיר נכנס לפאניקה והבטיח שהוא ישלם הכל, את החתונה, הדירה, העגלה והסוסים, ובלבד שיסביר את כוונתו. הסביר לו החבר: "כשהפלגתי באניה בדרך לכאן, חליתי מאוד. שקעתי בהזיות והייתי מאבד את ההכרה שוב ושוב. רופא האניה אמר לי כי אם אגיע למצב שלא אכיר את האנשים הקרובים אלי, אדע שאלו הרגעים האחרונים שלי. כעת, כשראיתי שאתה לא מכיר את חברך הטוב, הסקתי שאתה עומד למות...".
גירסא נוספת
- החבר אמר לו, ראיתי בספר "מעבר יבוק" שיום לפני פטירתו של אדם, הוא מפסיק לזהות בני אדם. כאשר ראיתי שאתה באמת לא מזהה אותי, הבנתי שאתה הולך עוד מעט למות...
סיפור דומה
עשיר קמצן סגר דלתות-ביתו מצד הרחוב ומצד החצר, שלא יכנסו קבצנים אצלו. למחר פגשו קבצן אחד ואמר לו:
צו לביתך, כי בעוד שלושה ימים אתה מת.
נתחלחל הקמצן, נתן לקבצן נדבה הגונה ושאל:
זו מניין לך?
החזיר לו הקבצן:
קבלה היא בידי מרופא מפורסם: מי שסגור מפנים ומאחור אינו חי יותר משלושה ימים...