פרופסור שלמה אקשטיין היה נשיא אוניברסיטת בר אילן. בשנת תשי"ג הוא היה חלק מנציגות בני עקיבא במקסיקו. הוא שמע את שמעו של הרבי שהתמנה לא מכבר לנשיאות חב"ד והגיע לפגישת יחידות יחד עם קבוצת המדריכים. הוא שאל את הרבי, מהיכן שואבים את הכוח לפעול ולעורר ילדים יהודים, אשר אחר כך עוזבים את הקבוצה והולכים לדרכם, וחלקם עוזבים לגמרי את דרך היהדות ומתחתנים עם גויים.
הרבי השיב כך: יש לנו הבטחה "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". כלומר, מי שזורע עם כל הלב, מובטח לו שיעמיד קציר משובח מהזריעה שלו. אולם לא מובטח כי הוא עצמו יהיה זה שיקצור. יתכן כי ייקח זמן עד שיראו את התוצאות הטובות ואחרים יהיו אלו שיזכו להיווכח בכך.
הרבי הוסיף דוגמא: אתם יושבים בשבת אחרי הצהריים עם קבוצת חניכים במקסיקו ומספרים על ההיסטוריה הארוכה של העם שלנו, בני אברהם יצחק ויעקב, ששרד אלפי שנים בגלל ההליכה בדרך ה'. עובר שם ילד יהודי ומתיישב להקשיב. הוא שומע כמה מילים ויוצא וממשיך לענייניו. יחלפו שנים, הוא ילך לאוניברסיטה, יכיר נערה גויה ויחליט להתחתן איתה. אבל ההורים שלה מציגים תנאי לחתונה: שהיא תתקיים בתוך כנסיה.
הם ילכו יחד לכנסיה, יתקרבו אליה יותר ויותר, הוא יראה את הצלב למעלה ופתאום ייזכר שפעם הוא שמע, לא זוכר איפה ולא זוכר ממי, כי הוא חלק מעם ששרד אלפי שנים בגלל השמירה על ערכי היהדות. הוא יזדעזע ויקבל החלטה כי לא ימחק מסורת של דורות – ויתנתק ממנה.