רוב שנות חייו של הרמב"ם עברו במצרים, הוא אמנם נולד בספרד, ומשם ברח למרוקו וארץ ישראל, אך בגילאי העשרים שלו כבר הגיע לארץ מצרים. לפי המסופר בסדר הדורות, סמוך לפטירתו, קרא הרמב"ם לבנו יחידו, רבי אברהם והשביע אותו כי יישא את גופו לארץ ישראל ויקבור אותו שם. רבי אברהם הבטיח זאת, אך למעשה, בעת פטירתו של הרמב"ם שררה מגיפה קשה במצרים, ולא נתנו להוציא אנשים משם. לכן הם קברו את הרמב"ם בחצר ביתו בקהיר, ואחרי תקופה הוציאו את הארון מהאדמה וארבעה תלמידים נאמנים נשאו את הארון לארץ ישראל (מעגל טוב להחיד"א).
האגדה מספרת, כי בינתיים, החל וויכוח בין קהילות הארץ 'על מי יניח הצדיק את ראשו'. חכמי חברון טענו כי הרמב"ם צריך להיקבר על יד האבות הקדושים בחברון, בית הדין של ירושלים טען כי הרמב"ם צריך להיקבר באדמת העיר הקדושה, ואילו אנשי טבריה טענו כי הרמב"ם צריך להיטמן לצד רבי עקיבא ורבי מאיר בעל הנס ושאר התנאים והאמוראים הקבורים בטבריה. בעוד התלמידים מתקדמים עם הארון במדבר לכיוון הארץ, התקרבה אליהם פלוגת שודדים עם חרבות שלופים ואיימה עליהם. שודדי המדבר היו ידועים באכזריותם והתלמידים נסו על נפשם. השודדים ניסו להוריד את הארון מהגמל, אך לא הצליחו להזיזו ממקומו. הם הבינו כי מדובר באיש קדוש וברחו משם.
התלמידים ההמומים ראו הכול מרחוק, והחליטו כי הם יתנו לגמל ללכת בעצמו, והיכן שהוא יעצור, שם תהיה קבורת הרמב"ם. הגמל הלך והלך, וכשהגיע לשערי העיר טבריה, כרע על הארץ. ואכן, שם הוא מקום קבורת הרמב"ם.
מעניין כי גם צורת הסתלקותו של רבינו הזקן, היתה לגמרי לא רגילה. בסוף ימיו של רבינו הזקן, יצא הקיסר נפוליאון למלחמת ענק נגד רוסיה (מלחמת רוסיה-צרפת). תלמידי המגיד נחלקו בדעתם מי צריך לנצח, ורבינו הזקן טען כי עדיף שהצאר אלכסנדר ינצח, כיון שכך תהיה אווירה יותר מוסרית ויהיה יותר קל ליהודים ברוחניות. נפוליאון החל לכבוש עיר אחר עיר, ורבינו נאלץ לעזוב את העיר ליאדי ולברוח לעומק רוסיה (דרומה, לכיוון אוקראינה).
בראש המסע, ישב נכדו של הרבי, רבי נחום, ובכל צומת היה שואל את רבינו לאן להמשיך. באחד הצמתים הוא טעה בהבנת דברי רבינו, ונסע לכיוון אחר. לאחר שנסעו משם דרך ארוכה, הדבר נודע לרבינו והוא הצטער מאוד. הרבי התבטא: "טוב הוא כשהנכד הולך בדרכי זקנו, ולהיפך הוא כשהסבא מוכרח ללכת בדרך שמוביל נכדו". הקבוצה חנתה בכפר קטן בשם פייענא במחוז פולטבה, אך מיום ליום, הלך רבינו ונחלש, ובמוצאי שבת פרשת שמות הייתה ההסתלקות.