הקורס הפופולארי באוניברסיטת הארוורד במשך שנים רבות היה "מבוא לכלכלה". אנשים רצו ללמוד איך עושים כסף והרבה. הם הניחו שהתחום הזה יביא אותם כמה שיותר רחוק וכמה שיותר מהר.
בשנת 2006, נחת שם בחור ישראלי בשם ד"ר טל בן חיים והחל ללמד קורס על "פסיכולוגיה חיובית", תובנות להשגת שמחה וסיפוק בחיים. בשנה הראשונה היו לו 8 תלמידים ומתוכם נשרו 3. בשנה השנייה היו לו 300 תלמידים ובשנה השלישית - 800. הקורס הפך להיות הפופולארי ביותר שנלמד אי פעם בהרווארד, כאשר גם הורים וסבים של הסטודנטים באים לקחת בו חלק.
הוא גילה שתי מסקנות: א. אנחנו לא מאושרים. משהו נדפק בדור שלנו ואנו לא שמחים.
ב. יותר ממה שאנשים שמחפשים כסף, הם מחפשים אושר.
הוא המשיך לחפש יותר והוא גילה שמעולם לא היינו כה לא-מאושרים!. בשום תקופה בהיסטוריה, אנשים לא היו כל כך חסרי נחת כמו בימינו. הנה כמה מספרים מתוך ספר של אותו פסיכולוג, טל בן חיים, בשם "באושר ובעושר": "בארצות הברית, שיעורי הדיכאון גבוהים כיום פי עשרה משהיו בשנות ה-60. הגיל הממוצע בו מתעוררים ניצני דיכאון הוא 14.5 לעומת 29 ב-1960. בבריטניה, אחוז המאושרים ירד בשליש ואם ב-1957 אמרו 52 אחוז מהבריטים שהם מאושרים מאוד, ב-2005 הם עומדים על 36 אחוז בלבד".
ארגון הבריאות העולמי רואה כיום בדיכאון את המחלה הרפואית החמורה ביותר הגורמת לקיצור תוחלת החיים ופגיעה בתפקוד ובאיכות החיים לצעירים. הארגון חוזה שתוך 20 השנים הקרובות היא תהפוך לדומיננטית יותר עבור כל האוכלוסיה, יותר ממחלות לב וסרטן.
הדבר המדהים הוא, שמדד הדכאון עולה במקביל למדד העושר!. ככל שאנשים עשירים יותר – כך מטפס מפלס הדיכאון והם יותר לא מאושרים.
בחמישים השנים האחרונות, הבריטים שילשו את עושרם – ובכל זאת גם מדד הדיכאון מטפס. גם הצמיחה המהירה של הכלכלה בסין, מלווה בעלייה מהירה בשיעור המבוגרים והילדים החווים חרדה ודיכאון, ולדברי משרד הבריאות הסיני: "מצב בריאות הנפש בקרב ילדים ונוער בארצנו הוא מדאיג.