בדיקת תפילין - פטר רחם

מתוך קטע עיתון 'מעריב' משנת תשכ"ב. מתוך כפר חב"ד גליון 1693 עמ' 20.

ירושלים החרדית נרגשת לאחרונה מסיפורי פלאים על האדמו"ר מליובאביץ', ר' מנחם מנדל שניאורסון, המכונה 'פוקד עקרות', משום שבירך זוג חשוך בנים בפרי בטן. בסיפור יש סממנים מובהקים של "מופת" מופלא.

תחילה גילו אותו 'רק לצנועים' ובלחש מפה לאוזן. מאוחר יותר הכה גלים נרחבים והדיו נישאו בפי כל חסידי חב"ד.

קבוצת עסקנים חרדים, שהתעוררו לפעילות קדחתנית תוך השראה מ'מופת' זה, פתחה במבצע מיוחד של הנחת תפילין לכל דכפין, שלא על מנת לקבל פרס.

סיפור המעשה הוא זה: הזוג המדובר נשוי כבר 17 שנה ולא נתברך בפרי בטן. האשה כבר דרשה לטובי הרופאים והפרופסורים בארץ, היא גם ניסתה את כל הסגולות האפשריות, שנתגלו לה מפי נשים צדקניות. לא חסכה כל מאמץ - אך הכול ללא הועיל. הזוג, ששמחת החיים ניטלה ממנו סובב על פתחי אדמו"רים בבקשם 'ברכה' לצאצאים. הם החליטו אפילו להיפרד ולנסות חיים חדשים, כל אחד בדרכו הוא, וכבר עמדו להגיש בקשה לגירושין.

אולם בטרם עשו בן פנה אליהם ידיד והציע להם לפנות בכתב לאדמו"ר מליובאביץ', היושב בברוקלין שבניו יורק. 'אם לא יועיל הרי לא יזיק' - אמר שהרי 'להתגרש עוד תספיקו'.

הם הריצו איגרת לרבי ושפכו לפניו את מרי שיחם והתחננו שיברכם בילדים. במתיחות רבה ציפו לתשובה גואלת מניו יורק והציפייה קשתה עליהם. בעבור עשרה ימים הגיעה האיגרת המיוחלת מניו יורק. בידיים רועדות ובלב פועם מהתרגשות פתחו את המכתב וקראו ברטט כל מילה.

זיק אור ניצת בעיניהם. 'הרבי מצווה עלי להגיה את התפילין שלי' - אמר הבעל לאשתו.

מיד נטל את תיק התפילין ושם פעמיו למגיה התפילין, הגר בסמוך לשכונתם. כאדם ששעתו דוחקת לו ביקש שהמניה יבדוק את הפרשיות שלו מיד.

'מה בוער אצלכם היום?' - ניסה המגיה לשאול, אך הבעל האיץ בו לסיים את המלאכה.

בדריכות עצומה עקבו אחר המגיה, שהתיר את תפרי התפילין והוציא לאיטו את הפרשיות. דממה מתוחה השתררה בחדר עבודתו של המגיה. לא עברה דקה והמגיה קפץ ממקומו כנשוך נחש. הוא תפס שערותיו בידיו וקרא בהתרגשות: 'מה שעיניי רואות!'

שני בני הזוג, שנשענו מאחוריו המגיה על מסער הכסא, השתוממו אף הם למראה עיניהם: 'הנה, ראו נא! הרי חסרה פה מילה שלימה! מילה שלימה. ועוד איזו מילה: 'רחם' - ושוב חזר על המילה החסרה, כשהיא מודגשת כפליים: 'רחם!!!'

עתה נתחוור לבעל, כי בפסוק הראשון של הפרשה "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה לי הם' הושמטה המילה רחם.

צמרמורת חלפה בבל גופו, ומיד לאחריה תקפה אותו שמחה, שכאן טמונה תעלומת היותו חשוך בנים.

הוא ציווה על המניה להכין לי בו במקום פרשיות חדשות ומהודרות. כן שיגר מכתב לאדמו"ר מליובאביץ' על כל הקורות אותו. גם הרבי לא השהה את תשובתו. במכתב השני כבר נכללה ברכה לפרי בטן. הרבי כתב בו כי עתה הוא מקווה - יוכל לקיים את הפסוק הנ"ל פשוטו במשמעו.

לא עברו כמה שבועות והם קיבלו בשורות טובות. לפני כמה חודשים נולד לזוג בן זכר ואף ערכו לו 'פדיון הבן' כדת וכדין, הכול בברכת הרבי, והשמחה חזרה למעונם.

שמועת ה'מופת' התפשטה חיש בירושלים וקנתה לה מהלכים בחוגים שונים. היא גרמה לכך שידי המגיהים בהתנדבות עמוסות עבודה, כי רבים חשים למסור את התפילין שלהם להגהה. ואמנם מסרו לי העוסקים בהגהת התפילין, כי בין הפרשיות המונחות על ידם הם מוצאים שחסרות בהן אותיות או מילים שלמות. במקרה מסוים אף מצאו פרשיות מזויפות, שצולמו והודפסו על נייר, ולא נכתבו כדת על גבי קלף".