ר' מאיר מפרמישלאן בא לעיר אחת ונכנס לבית הכנסת. מצא בו מתפללים מרובים, אך הפרוץ מרובה בו על העומד, מראהו ממש כחורבה. פתח ואמר:
-- מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים.
כסבורים היו החסידים, שרבי מאיר מבקשר להפליג בדרוש על אותו כתוב ועשו אזניהם כאפרכסת. אך הוא נזדרז להודיע להם, שאין הוא לדרש כי אם לפשט. רק בית אלקים, שאין לו דואגים, עשוי להיות במצב נורא כל כך. כל בית על תלו בנוי ורק בית אלקים מושפל ועזוב.