מאת הרב שבתי סלבטיצקי, עלון קרוב עליך
ההתוועדות של פורים תשכ"ה הייתה התוועדות מיוחדת מאוד. הרבי אז הכריז ש"כל הפושט יד נותנים לו", נעמד והתחיל לחלק 'משקה'. התחילו לבוא חסידים מכל הצדדים לקבל לחיים, והרבי חילק ארגזים שלמים. המשקה נגמר והרבי עלה לחדר. בינתיים הספיקו לקנות עוד כמה ארגזים והרבי שוב עמד וחילק. "כל הפושט יד נותנים לו", הרבי חזר ואמר. הארגזים התרוקנו, ועד שהרבי יצא מהבניין ונכנס למכונית הספיקו להביא עוד ארגזים מלאים. הרבי נעמד לחלק, ואנשים נדחפו מכל הכיוונים ועלו גם על המכונית, עד שכל הגלגלים התפוצצו. התקיים בהם מה שכתוב "תצא רוחו ישוב לאדמתו...", והרבי המשיך לחלק. זה היה מחזה מדהים.
מישהו ניגש לרבי והגיש כוס, והרבי אמר לו: "כבר נתתי לך". הבחור ענה לרבי באנגלית: "נכון, אבל היה חור בקַאפּ". "קאפ" באנגלית זה כוס, ובכוס שהוא החזיק לפני כן היה חור, והמשקה שהוא קיבל מהרבי נשפך.
"אם יש לך חור בקָאפּ, מה זה יעזור אם אתן לך שוב פעם?", אמר הרבי והתכוון גם ל"ראש", "קָאפּ" ביידיש. אם לא תחליף את הראש, המצב יישאר כמו שהוא וכלום לא יעזור.