מאת הרב שבתי סלבטיצקי, מעיינותיך
שמעתי מהרב יוסי חזן ממנצ'סטר שבהיותו אברך צעיר, נסע לרבי לחודש תשרי. היה זה בשנת תשל"א וכידוע הרבי הוא הבעל תוקע בבית המדרש (אגב, יש 'ווארט' חסידי ידוע על הפסוק "אשרי העם יודעי תרועה" – מכאן שאת תקיעת השופר צריכים לשמוע מהרבי, כי הוא "יודע תרועה").
באותה שנה הרבי תקע את כל התקיעות בקלות רבה. הכול עבר 'חלק', אבל בתקיעה האחרונה, הרבי מנסה לתקוע שוב ושוב ולא מצליח. לרבי היו כמה שופרות. 'השופר השחור', 'השופר של הרבי המהר"ש' ועוד. הרבי החליף בין השופרות, אבל התקיעה האחרונה לא נשמעת. כך זה נמשך כעשרים דקות כשהקהל כולו במתח עצום. כולם הבינו שיש פה איזה קטרוג והרבי נלחם להוריד אותו.
הנוהג היה שלפני ראש השנה היו מוסרים לרבי 'פדיון נפש' וחלק מאלפי ה'פדיונות' של המוני יהודים מכל העולם היו מונחים (בכמה חבילות ארוזות בנייר) על הבמה בעת התקיעות. לפני התקיעות הרבי היה מכסה את פניו הק' בטלית ובתוך כך מכסה גם את חבילות הפנ"ים ובמשך כמה דקות מעתיר בתפילה ולפעמים היו שומעים את קול הבכי של הרבי באותה שעה מרטיטה. וזה היה מעמד מאד מיוחד, אולי הכי מרטיט והכי מרגש בכל השנה כולה, כאשר בית הכנסת מלא באלפי אנשים ובכל האולם הענק יש דממה מוחלטת וכל העיניים נשואות אל הרבי...
ובחזרה לאותו מעמד של ראש השנה תשל"א. במהלך אותם עשרים דקות, כאשר הרבי מנסה ומנסה והתקיעה לא יוצאת, הרבי פרס את טליתו על חבילות הפני"ם שלוש פעמים ובפעם השלישית, לאחר שהרבי הרים את הטלית הוא לא לקח את השופר, אלא לפתע החל להתבונן בפניהם של כמה חסידים. הרבי לא הסתכל על כולם, אלא על כמה חסידים בפרט. מיד אחר כך, הרבי חזר ולקח את השופר והפעם התקיעה יצאה בקלות יתירה ונשמעה היטב בכל רחבי בית המדרש.
כמובן, אין לנו שום הבנה על מה ולמה היה הסער הגדול ומה הרבי חולל באותם רגעים, אבל לסיפור זה יש המשך שנותן מושג כלשהו על מה שהתרחש, גם אם אנחנו לא מבינים מאומה בדרכיו הנשגבות של הרבי.
וזה ההמשך:
שנים לאחר ששמעתי את תיאור המעמד ההוא מפי ידידי הרב חזן, פגשתי חסיד אחר, הרב גורביץ שמו, וסיפרתי לו את הסיפור. תוך כדי התיאור אומר לי הרב גורביץ – את הסיפור הזה אני מכיר כיון שהייתי נוכח בשעת מעשה ואני אשלים לך את המשך הסיפור.
באותה שעה עמד לידי אברך אמריקאי, יהודי רחב מידות, ושמתי לב, שכאשר הרבי הביט על כמה מהחסידים, מבטו של הרבי נח גם על האברך הזה שעמד לצידי.
במוצאי ראש השנה הרבי ערך הבדלה וכנהוג, חילק במשך שעות ארוכות יין מ'כוס של ברכה' לאלפי חסידים שעברו לפניו. עמדתי והסתכלתי והבחנתי שכאשר האברך הזה עבר והרבי מזג לו יין, הוא התקרב ולוחש לרבי משהו באוזן. הרבי שם את ידו הק' על האוזן ואמר לו שיחזור עוד פעם על דבריו. לאחר מכן הרבי אמר לו משהו והוא ענה.
מאוחר יותר ניגשתי אל אותו אברך ושאלתי אותו אם יוכל לשתף אותי במה שהיה. הוא הסכים וסיפר שהוא נשוי כבר הרבה זמן ועדיין אין לו ילדים. כשעבר ב'כוס של ברכה' ביקש מהרבי (באנגלית) ברכה לילדים והרבי ענה לו (באנגלית) "ובלבד שיקיים את הבטחתו". הוא לא הצליח להיזכר באיזו הבטחה מדובר ולכן שאל את הרבי לאיזה הבטחה הכוונה. אמר לו הרבי: "ההבטחה שהבטחת בעת התקיעות"... מיד נזכר האברך שבעת התקיעות, כשראה את הדברים השמימיים שמתרחשים אצל הרבי בתקיעות קיבל על עצמו החלטה, שאם ייוולד לו בן בשנה זו, יביא אותו לתקיעות אצל הרבי בשנה הבאה. וזה מה שהרבי אמר לו, שיהיו לו ילדים בתנאי שיקיים את שהבטיח...
הרב גורביץ נסע גם בשנה הבאה לרבי לראש השנה והיתה לו הזכות לראות במו עיניו את האברך ההוא ניגש לקבל 'כוס של ברכה' עם התינוק בידיו וראה איך הרבי נותן לאברך ולתינוק 'לחיים'!
זה סיפור מיוחד שבו התגלה לנו בדרך פלא משהו מפעולתו השמימית של הרבי בתקיעות. הסטרא אחרא לא רצתה להוריד נשמות לעולם, הרבי נלחם בה, והסתכל על אותם החסידים שהיו זקוקים לישועה, וכשניצח במלחמה ופעל אצל הקב"ה את המשכת הברכה המיוחלת, התקיעה הלכה בקלות...