מתוך תשורה מחתונת לנגזם - לאופער
נאסף ע"י שמואל מ"מ לנגזם צג. ר' ניסן נעמנאוו סיפר שבעת למדו בחרקוב נכנס כ"ק אדמו"ר נשי"ד (באותה התקופה לא שמו אליו לב כ"כ כיון שהיה נחבא אל הכלים) להיכל הלימוד, וניגש לשולחן שר' ניסן ישב בו ועסק באותה העת בלימוד יו"ד, ושאלם כ"ק אדמו"ר במה הם עוסקים, ותיכף הסביר בטוב טעם את כל הענין וגם ביארו ע"פ הקבלה.
צד. בעת שסדרו צורת דף השער בספרי קה"ת, כתב בתחילה כ"ק אדמו"ר בראש העמוד 'קובץ שלשלת המאורות' (או 'המאור'), ואמר ע"ז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שאין לכתוב כן כיון שבמאור אין התחלקות (וכפי שאכן נסדר הנוסח 'קובץ שלשלת האור').
(מר' אלימלך שיחי' צויבל)
צה. באחת היחידויות הפנה כ"ק אדמו"ר הריי"צ את החסיד לגשת אל חתנו הרמ"ש (כ"ק אדמו"ר נשי"ד). שאל החסיד מתי אפשר לפגוש אותו, וענה אדמו"ר הריי"צ שהשעה המתאימה היא חמש לפנות בוקר, שבה או שכבר קם, או שטרם הלך לישון.
צו. בעת שנדפסה ההגדה של פסח ע"י כ"ק אדמו"ר נשי"ד בשנת תש"ו אמר ר' אברהם חיים נאה ע"ה לר' משה דובינסקי ע"ה שהגדה זו הינה 'לומדות', ולא כמו שאתה מבין אלא כמו שאני מבין.
(מר' משה דובינסקי)
צז. במהלך חודש סיון תש"י, זימן כ"ק אדמו"ר את כו"כ מאנ"ש לאסיפה, בקשר למצב ה'מרכז לענייני חינוך' (כידוע, כ"ק אדמו"ר היה מנהל ה'מרכז'). האסיפה נקבעה לשעה 9:35, בזאל הקטן שב 775-בהגיע השעה, נכנס כ"ק אדמו"ר לחדר, והציבור שהיה שם היה קטן מאוד, משום שרבים מהמוזמנים לא הזדרזו לבוא בזמן. כשראה זאת הרבי, אמר "איך וועל זיך ניט רעכענען מיטן קליינעם עולם" [איני להתייחס למיעוט הקהל], והיות שעכשיו השעה היא 9:35 שבה אמורה להתחיל האסיפה, הרי שכעת היא תתחיל, למרות גודל הציבור.
ואמר, שנושא האסיפה הוא שב'מרכז' חסרים 2555 דולר מידי שבוע, וישנם ג' דרכים לתקן זאת, ואף שרק ב' מהם שייכים לפועל, מ"מ בשביל שלימות העניין יאמר את כל הג'. ומנה:
א. לפעול שמידי שבוע יתרמו אנ"ש את אותם 2555 דולר החסרים.
ב. שהוא עצמו - כ"ק אדמו"ר - ילך ויתרים 2555 דולר מתורמים מידי שבוע, ובתנאי שתמורת זאת לא יתבעו ממנו לעשות עוד דבר נוסף בשביל הכלל (הכוונה לכך שבאותה תקופה רצו במאוד לפעול על כ"ק אדמו"ר שיקבל על עצמו את עול הנשיאות).
ג. להפחית את פעילות ה'מרכז', וכך לחסוך הוצאה זו, אך הוסיף כ"ק אדמו"ר שזה וודאי אינו שייך.
כשסיים כ"ק את דבריו, היה שקט בחדר. נעמד כ"ק אדמו"ר ואמר, שא"כ נשארה האפשרות השניה, והחל ללכת לכיוון היציאה מהחדר. מיד נעשה במקום רעש, ואנ"ש סירבו שכ"ק אדמו"ר ילך ויעשה את האפשרות השניה שהציע, וקיבלו עליהם אופן הא'.
(מאחד הנוכחים באסיפה)
צח. סיפר הרב יואל שיחי' כהן, פעם נכנס א' לכ"ק אדמו"ר ובקש ברכה לשחרור מחובת הגיוס לצבא ארה"ב (כנראה היה זה בעת מלחמת קוריאה, 2915-2913 ). שאל אותו כ"ק באיזו אמתלה ינסה לפטור עצמו? וענה שיאמר שיש לו מחושים בלב. שאלו כ"ק האם אכן חש הוא בלבו, והשיב בחיוב.
שאלו כ"ק אדמו"ר האם יש לו כאבי שיניים, והשיב בשלילה. אמר לו כ"ק "זאלסטו זיך קלאגן אף די ציינער" ["התלונן על השיניים"], וכן עשה, ונשתחרר.
וביאר ר"י, אשר לעיתים צריך שהנס יהיה מלובש בטבע, ולעיתים הרי הוא בדווקא למעלה מס' השתלשלות, ללא אחיזה בטבע.
צט. כ"ק אדמו"ר נשי"ד אמר לר' ניסן נעמנוב, שאם היו החסידים כדבעי, היה הרבי מוציא 'קונטרס התפילה' חדש. (ישנה גירסא אחרת, שאמר הרבי שאם יהיו עשרה חסידים שירצו להתפלל כדבעי, אזי יוציא 'קונטרס התפילה' חדש)
ק. ר' ניסן נאמנאוו סיפר שפעם אמר לכ"ק אדמו"ר נשי"ד ביחידות שהיום תובעים ענינים כ'הפצת המעיינות' וכדו', וישנם אלו המפקפקים בנוגע לעבודת התפילה. קם כ"ק אדמו"ר מעט ממקומות ועשה בידיו הק' לאות תימהון ואמר "גאר א ווילדע סברה! אדרבה, היינט דארף מען נאך מער [סברה מופרכת לחלוטין! אדרבה, היום צריך יותר!] חוץ לסדרים יכולים, ובשעת הסדרים הרי ברשיון הישיבה, בשבת ויו"ט הרי אין סדרים וא"כ מכ"ש שיכולים".
קא. ביחידות של ר' ניסן נעמנאוו, אמר לו הרבי פתגם מיוחד: "חסידות מאנט דאך נגלה!" [הרי חסידות דורשת נגלה!].
קב. בשנת תשכ"ו רצה אחד התמימים להוציא לאור סה"מ תרס"ה והכניס צעטעל לכ"ק אדמו"ר עד"ז, וזהו כתב המענה: "מה ששמעתי מאז – אשר "בחורים מתו"ת" צריכים ללמוד בהתמדה
ושקידה נגלה וחסידות ולעסוק בעבודת התפילה וקיום המצות וכו'- ומה להם לשאלות ששייכים לקה"ת וכיו"ב? והאומנם כבר למדו וגמרו כל שהו"ל ע"ע ורק ידיעה בהנ"ל חסר להם? השומרים הם חת"ת? הסיימו הלקו"ת לש"ק בראשית?".
(מפי בעל המעשה)
קג. בשבת לאחר פטירתו של הת' יעקב דוד קאטלארסקי (ש"פ וארא תשכ"ז), ניגש אביו בהתוועדות אל כ"ק אדמו"ר נשי"ד ובידו בקבוק יי"ש לאמירת לחיים, ואמר לו כ"ק אדמו"ר "ער זיצט יעצט אין ג"ע און הערט חסידות פון שווער" [הוא יושב כעת בג"ע ושומע חסידות מחמי].
קד. בתקופת שנת תש"ל היה נהוג שבכל שנה היו מארגנים 'פגישה עם חב"ד' שנמשכה כל סוף השבוע - מיום רביעי עד יום שני. באחד הלילות יצא כ"ק אדמו"ר נשי"ד מחדרו אל ביתו בשעה רבע לאחת בלילה וראה שבזאל הקטן יושבים ר' יעקב חנוכה ור' יצחק בלאק שהיו ממארגני ה'פגישה'. ניגש אליהם כ"ק אדמו"ר ושוחח עמהם באנגלית משך כחמש דקות, ובין הדברים שאל אותם איך עובר ה'פגישה', וענו "ב"ה". אמר להם כ"ק אדמו"ר שהרי על כל דבר אומרים 'ברוך השם', והוא רוצה לדעת באמת האיך זה היה.
קה. ר' שלמה חיים קסלמן סיפר שבעת שנכנס ליחידות אל הרבי בי"ב שבט תש"ל עמד מעט כ"ק אדמו"ר ונתן לו יישר כח על שבא, ואמר שמאוד נשמח שבא וכו'. לאחר מכן דיברו בנוגע לסדר שהיה אצל ה'עובדים בליובאוויטש, וסיפר רש"ח שהיו כאלו שהיו מתפללים עד שעה אחת בצהריים והיו כאלו שהתפללו עד חמש בערב, והשיב כ"ק אדמו"ר "אה! ווען מ'קען מרגיל זיין די בחורים טראכטן חסידות, א מינוט, צווי מינוט, א האלבע שעה, אה!" [אה! אילו היה אפשר להרגיל את הבחורים לחשוב חסידות דקה, שתי דקות, חצי שעה, אה!]
גם סיפר שאמר לכ"ק אדמו"ר שישנו בחור שחושב דא"ח משך כשעה ורוצה למנוע בעדו משום שזה מפריע לסדרי הישיבה, וענה ע"ז כ"ק אדמו"ר "און איהר האט עם געוואלט אפהאלטען?" [ואתה רצית לעצור אותו?]. וכן סיפר לכ"ק אדמו"ר על א' מאנ"ש בארה"ב שחושב דא"ח, ונתרגש כ"ק אדמו"ר ושאל "טאקע? טעקע?" [אכן? אכן?].
קו. א' מהתמימים שאל פעם את כ"ק אדמו"ר נשי"ד, מהי כוונתו באופן העבודה שב'עבודת התפילה'? וענהו כ"ק אדמו"ר נשי"ד, שקודם התפילה יחשוב החסיד כעשר דקות על העניין בחסידות שלמד לפני התפילה, וכן באמצע ברכות ק"ש או ק"ש, יחשוב עוה"פ את תורף העניין, במשך דקה או שתיים.
קז. היה איזה בחור אשר נתפס ב׳מחלה׳ שכל דבר שבח או מעלה ששמע על עצמו היה מתענג עליו ואוחז מזה ביותר, ולמשל אם חזר שיחה ואמרו לו אשר ׳טוב דיברת׳ היה שבע רצון ביותר ורוחו עולה מעלה מעלה, ואף כי ידע שזהו חיסרון לא יכול היה להפטר מזה.
בעת שנכנס ליחידות אצל כ״ק אדמו״ר נשי״ד ביקש עד״ז, והשיב לו כ״ק אדמו״ר שילמד איזה ג׳ מאמרים ויחזור עליהם כל הזמן, בעת הילוכו וכיו״ב. שאל הבחור כמה זמן לחזור, וענה לו כ״ק אדמו״ר בין עשר לארבעים דקות. וכה היה חוזר על המאמרים הללו במשך המעל״ע, פעמים משך עשר דקות ופעמים ארבעים, עד שאחר כמה חודשים חלף העניין לגמרי.
ויש לציין שבשנים מאותם מאמרים ניתן להבין שייכותם לעניינים אלו, אך על המאמר השלישי לא ניתן להבין שייכותו לזה כלל.
(מאחד מאנ"ש שהכיר את הבחור ואת דבר המעשה)
קח. אחד התמימים נכנס ליחידות אצל כ"ק אד"ש ובצעטל בו פירט את סדר יומו כתב שקם משנתו קודם חצות היום, ולעיתים אף אחרי חצות, ופעמים ששוכח לקרוא ק"ש בזמנה וכו'. אמר לו כ"ק אדמו"ר "דער יצה"ר רעדט דיר איין אז מיט אזא הנהגה איז עודנו ביהדותו" [היצה"ר אומר לך שבהנהגה זו 'עודנו ביהדותו'].
(מפי בעל המעשה)
קט. ר' טוביה לרנר זכה לקירוב מיוחד מכ"ק אדמו"ר נשי"ד, ובין היתר מסר לו כ"ק אדמו"ר הוראות גבי עשיית התפילין שלו. בנוסף לזה הורה לו כ"ק אדמו"ר שיכתוב לו מכתב פעם בשבועיים. ארע ופעם לא כתב ושאלו הרב חדקוב לפשר הדבר, וענה לו שאין לו ענין מיוחד לכתוב ואינו רוצה להעמיס על כ"ק אדמו"ר. כששמע זאת כ"ק אדמו"ר הורה לו שמעתה והלאה יכתוב מכתב בכל שבוע.
(מפי בעל המעשה)
קי. החסיד ר' עזרא שיחי' שוחט בעודו גר בבני ברק חפץ לנסוע אל כ"ק אדמו"ר נשי"ד, אך למרות בקשותיו לא קיבל אישור לנסיעתו, ואחר זמן נסע ללא בקשת רשות. אותו השבוע היה בפרשת שופטים, ולקריאת מנחה שבפרשת כי תצא העלהו הגבאי לעלייה האחרונה, המסיימת במילים "וכל ישראל ישמעו ויראו". הביט כ"ק אדמו"ר על ר' עזרא והוסיף בקול נמוך "ולא יזידון עוד" (הלקוחות מפרשת שופטים, בה עליית הכהן מסתיימת בתיבות "וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד").
קיא. יהודי אחד העובד באוניברסיטה התקרב ליהדות ולחב״ד, אבל למרות הכל לא גידל את זקנו. פעם אמר כ״ק אדמו״ר נשי״ד לאחד מן החסידים שישתדל לפעול על אותו מקורב להתחיל לגדל זקן. פנה החסידאל היהודי וניסה לדבר עמו ולשכנעו במעלת גידול הזקן, אך הלה סרב וטען שלדעתו אין זה דבר חשוב כל כך, ולראיה, הרי כבר כמה פעמים נכנס ליחידות אל האדמו״ר מליובאוויטש ואף פעם לא העיר לו עד״ז. כשנכנס שוב החסיד ליחידות אל הרבי סיפר לו את דבר המעשה, והוסיף, שאילו כ״ק אדמו״ר היה אומר לאותו יהודי, ולו ברמז קל, להתחיל לגדל זקן, היה הלה עושה זאת ללא שום שהיות. ענה לו כ״ק אדמו״ר ״וואס ווילסטו? ער דארף דאך פארלאזען א בארד, ניט איך״ [וכי מה ברצונך? הוא צריך לגדל זקן, לא אני] (דהיינו שגידול הזקן צריך לבוא מצד האדם ולא מצד דברי הרבי).
(מר׳ יואל שיחי׳ כהן)
קיב. זוגתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמרה פעם בשמו, אשר "אז דער עלטערער איידעם, איז דאס וואס ער איז, איז ער. אבער דער אינגערער איידעם כל רז לא אניס לי'" [החתן הגדול (הרש"ג), הרי הוא כמו שהוא. אמנם החתן הצעיר (כ"ק אדמו"ר נשי"ד) 'כל רז לא אניס לי'].
(מר' שלמה אהרן קאזארנאבסקי)
קיג. ר' גרשון העניך כהן שהיה מוכר ספרים בירושלים, לא היו לו ילדים משך שש שנים אחר חתונתו, ושלח מכתב לכ"ק אדמו"ר בברכה לזחו"ק. ענה לו כ"ק אדמו"ר שיברר אם פגע במישהו בעת תקופת שידוכיו. אז נזכר במעשה והלך וביקש מחילה, ונולדו לו כמה בנים ובנות.
(מבן אחיו של בעל המעשה)
קיד. פעם נכנס אחד ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר נשי"ד ואמר שבעבר היה נוהג להתפלל באריכות, אך פסק ממנהגו כיון שהוא מחזיק זאת לחיצוניות. השיב לו הרבי: וכי מה, הרי גם על התורה כתיב דמתוך שלא לשמה בא לשמה.
(מר' שלמה חיים קסלמן)